פרק לו: רעיא מהימנא · ח״ג רכב ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א קום רבי שמעון ויתחדשון מלין מפומך בהאי קרא דמלקדמין - למנצח - תמן נצח - נגון צח, וביה אתקרי ה' מארי נצחן קרבין לגבי אומין עכו"ם דעלמא. ורחמין ודינא לישראל. ורזא דמלה - ובאבוד רשעים רנה. מ"ל - שבעין שמהן אית ליה. ועם נצח והוד - ע"ב כחושבן חסד. ורזא דמלה נעימות בימינך נצח.
ב הוד - ביה הודו לה' (דה"א טז). צדיק - ביה רננו צדיקים בה', וביה רנו ליעקב שמחה. תפארת - ביה הללו אל הללויה - הללו יה - דתמן ה' בנגון ובזמר, חסד וגבורה, בשיר ובברכה, חכמה ובינה, באשרי כתר, בתהלה מלכות.
ג מזמור - ביה רז וביה מום; מסטרא דזמר דאורייתא וזמר דצלותא. זמר מסטרא אחרא איהי מום זר. זמרא בביתא - חרבא בביתא. נדה שפחה בת עכו"ם זונה. ודא אתוון מזמור. נגון - תמן גן. הכי שפירו דנגונא. ביה הלל כגון ליל שמורים הוא לה' להוציאם ארץ מצרים. אשרי - דביה שרי עלמא משבחין אשרי העם שככה לו. בברכה - אברכה את ה' בכל עת. בתהלה - תמיד תהלתו בפי.
ד על שושן עדות (תהלים ס) - דא הוד דאיהו שושן סומק שליט על חוור דנצח שליט איהו חוור על סומק. מאי עדות? דא צדיק - איהו ברית דאיהו אחיד לשמיא וארעא. הדא הוא דכתיב העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. מאי מכתם? - מך תם. מך - איהו צדיק. תם - עמודא דאמצעיתא, דרגא דיעקב. איש תם - גוף וברית חשבינן חד ללמד חסד וגבורה דמתמן אורייתא אתיהיבת ללמוד וללמד.
ה אמר ליה, שפיר קאמרת, אבל למנצח על השמינית (תהלים יב) - דלא תזוז נצח מן הוד דאיהי ספירה שמינית אמר למנצח על השמינית. אמר בוצינא קדישא, אי הכי בינה דרגא דילך ואמאי אוקמוה ונתן ההוד למשה שנאמר ונתתה מהודך עליו?
ו אמר ליה, שפיר קא שאלת! ה' סלקא באת י' - חמש זמנין עשר - לחמשין תרעין דבינה. ואתפשטותא דלהון מחסד עד הוד הן חמש עשרה בכל ספירה - אינון חמשין. ובגין דא מבינה עד הוד כלא אתפשטותא חדא. לבתר אתא צדיק ונטיל כל חמשין תרעין בלחודוי למהוי שקיל לכל חמש ואתקרי כל דנטיל כל חמשין תרעין. ואוף הכי כלה נטילת להו כלהו. אמר כען ודאי אתיישב מלה על בורייה.
ז ועוד - למנצח - תמן מל עם נצח. ודא מל מן חשמל. מן חש - הוד ונצח אינון לקביל תרין שפוון. ובגין דא אתקריאו שפוון חיון אשא ממללא. ובחגיגה: עד היכן מעשה מרכבה?. ואוקמוה מן וארא עד חשמל דמסטרא דגבורה אתקריאו חיון אשא. ונהר דנפיק מזיען דלהון יסוד כלהו תלת אינון מרכבה לתפארת אדם
ח מעשה מרכבה דא מלכות. ובתלת אלין איהו חכמה ובינה ודעת. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין דאין דורשין במעשה מרכבה ביחיד אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0