פרק לח: רעיא מהימנא · ח״ג רכב ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א דבר אחר: צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי. ר' יהודה אמר בקרבנא אית עשן ואית ריח ואית ריח ניחח. עשן איהו מסטרא דדינא. הדא הוא דכתיב כי אז יעשן אף ה', עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל. ריח ניחחי - רחמי. וריח אפך כתפוחים.
ב אמר רעיא מהימנא, והא תרוויהו עשן וריח אינון באף וקראין סהדין! חד: עלה עשן באפו. ותניינא וריח אפך כפתוחים. ואמאי אתקרי חד עשן דינא ותניינא רחמי? אלא בחוטמא אית תרין חלונין ואתמר בשמאלא עלה עשן באפו. מאי עלה? אלא מלבא דאיהו בשמאלא לקבל גבור מימינא נחית רוחא לגביה לקררא ליה ולשככא רוגזיה מסטרא דחסד דתמן מוחא. חכמה לימינא - הרוצה להחכים ידרים. בינה בלבא כלפי שמאלא - הרוצה להעשיר יצפין. ובגין דא עלה עשן באפו מן בינה לגבי חכמה דאיהי לימינא ומקבל ליה בחדוה בנגונא דליואי.
ג והאי עשן לא סליק אלא על ידי אש דאדליק בעצים דאינון אברים מליין פקודין עצי עולה. מארי תורה אורייתא דאיהי אדליקת בהון אש בתוקפא דגבורה ועלה עשן בהון בבינה - עשן המערכה.
ד ומדסליקת לאף אתקרי קטרת. הדא הוא דכתיב ישימו קטורה באפך. ולית דבטיל מותנא בעלמא כקטרת דאיהו קשורא דדינא ברחמי עם ריח ניחח באף תרגום ד'קשר' - קטירו. אמר ר' יהודה, זכאה חולקנא דרווחנא מלין סתימין באתגלייא! עוד אמר בוצינא קדישא דבתר דצלותא איהי כקרבנא. מאן דיימא פטום הקטרת בתר תהלה לדוד בטיל מותנא מביתא.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0