ח״ג רכג ע״א

פרק נז: ח״ג רכג ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א הדא הוא דכתיב באתי לגני אחותי כלה אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי - לבתר אכלו רעים. אכלתי יערי - דא צלותא דמיושב. עם דבשי - דא ק"ש. אכלתי יערי - דא צלותא דמיושב - ההוא יער לבנון, יוצר אור, (ס"א משרתים) והאופנים וחיות הקדש (כלם קדושים). כל הני אקרון יער - אילנין ונציבין דביה. עם דבשי - דא ק"ש דאיהו מתיקו דכלא בכמה צופין ומתיקין.
ב שתיתי ייני - דא צלותא דמעומד, משיכו דיינא עלאה דאתנטר, ודא בשלש ברכות ראשונות. עם חלבי - אלין אינון שלש ברכות אחרונות. ואתכלילן אלין באלין. עד כען מיכלא דמלכא. לבתר דאכל מלכא - אכלו רעים לעילא, שתו ושכרו דודים לתתא.
ג ועל דא לית חיובא דמזונא אלא לבתר צלותא. בצלותא דמנחה קודם צלותא מאי טעמא? בגין דעד לא אשתכח דינא קשיא - בעוד דאנפין דמלכא נהירין - יימא תהלה לדוד בהאי סדורא דמזונא. דלבתר דדינא שריא ותלי על עלמא - לאו שעתא איהו. אתא ר' פנחס ונשקיה.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0