פרק סט: ח״ג רכו ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א אמר ר' אלעזר לאבוהי, הא שמענא אלין שייפין אטימין ברזא דקרבנין - שייפין אחרינן רזא דלהון מאי? א"ל רבי שמעון לר"א: אלעזר ברי כל שאר שייפין דלגו רזא עלאה איהו!
ב תא חזי, לבא הא אתמר. אבל לב דא איהו נורא דדליק, ואלמלא דזמין לגביה מלכא עלאה כנפי ריאה דאתיין לקמיה רוחא מרוחא דנשיב מגו בוסמין עלאין - הוה אוקיד לעלמא ברגעא הדא.
ג פתח ואמר וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש - אמאי אוקיד לון? בגין דכנפי ריאה לא נשיבו בההיא שעתא. וסתרא דכנפי ריאה - דא כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח יד), ואינון רפאל וצדקיאל, ועלייהו אתמר עושה מלאכיו רוחות לנשבא תדיר קמי לבא:
ד אמר רעיא מהימנא, בוצינא קדישא, כל מה דאמרת שפיר. אבל מוחא איהו מים, לב איהו אש, ותרוויהו איהו רחמי ודינא - דא כסא רחמי ודא כסא דינא. וקב"ה מלך עומד מכסא דין דאיהו לב, ויושב על כסא רחמים דאיהו מוחא.
ה וכד חובין מתרבין על אברים ועל ערקין דלבא דאיהו כרסייא דדינא - אתמר בלבא(?) והמלך קם בחמתו ממשתה היין דאיהו יינא דאורייתא. ובזמנא דכנפי ריאה נשבין על לבא, וחמת המלך שככה דתרין כנפי ריאה - והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפרת - דא כפורתא דלבא.
ו ובמאי וחמת המלך שככה? בגין (דואשמע את קול כנפיהם) וישמע את הקול - דא קול תורה, קול דקריאת שמע. וידבר אליו בצלותא דפומא דאיהו אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך.
ז וההוא רוחא דנשיב בכנפי ריאה איהו אפיק קלא בקנה דאיהו קנה חכמה קנה בינה. ואתמר בה כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח דאינון ארבע אתוון ה'. והאי איהו רוח דדפיק בכל ערקין דלבא דאתמר בהון אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו.
ח אמר בוצינא קדישא, ודאי רעיא מהימנא דרגא דילך איהי דביה וחמת המלך שככה! אשרי העם שככה - בגימטריא משה! אמר ליה: בריך אנת בוצינא קדישא, בוצינא דדליק קמי מלכא ומטרוניתא! נר ה' איהי נשמה דילך!
ט אמר ליה: הא אמרת מוחא ולבא וכנפי ריאה. תרי כוליין מאי ניהו? אמר רעיא מהימנא, הא אוקימנא בכנפי ריאה עושה מלאכיו רוחות. כוליין - משרתיו אש לוהט. ואינון תרין כנפי ריאה ותרין כוליין לקבל ד' חיון דכרסייא. כרסייא איהו לבא באמצעיתא.
י וכן מוחא אית ליה ארבע חיון דאיהו כרסייא דרחמי ומאי ניהו? ראייה שמיעה ריחא דבור. ראייה - אריה, שמיעה - שור, ריחא - נשרא. וד' אנפין וד' כנפין לכל חד. דבור - אדם איהו; אחיד עילא ותתא. דרועין דבהון - וידינו פרושות כנשרי שמים. גוף אריה ושוקים. וכף רגליהם ככף רגל עגל. ועל גופא אתמר מרכבת המשנה - משנה כתיב - לישנא דמתניתין.
יא טחול - פתח בוצינא קדישא ואמר ואראה את כל העשוקים שנעשו תחת השמש והנה דמעת העשוקים (קהלת ד א) - מאן אינון עשוקים? אלין ינוקין דאינון בתוקפא דאמהון, דסלקין מעלמא ע"י מלאך המות. וכי מלאך המות קטיל לון דאיהו עושק? אלא הדר ואמר ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם - מאן ההוא כח? דא הוא דכתיב יהי מארת ברקיע השמים, ודא הוא מארת חסר וא"ו. ודא לילית דאיהי ממנא דההוא עושק,
יב ואיהי אקרי 'טחול', ואיהי אזלת וחייכא בינוקי ובתר עבדת בהו רוגזא ודמעה למבכי עלייהו. טחול לזינא דכבד אזלא - דא אברי בשני ודא ברביעי בעובדא דבראשית. ובגין דא לית סימנא טבא בשני וברביעי. כבד - מותא דרברבי, טחול - מותא דזוטרי.
יג ובחבורא קדמאה(??) אמר רעיא מהימנא, ודאי הכי הוא דכבד איהו דרגא דעשו, עשו הוא אדום. הוא כניש כל דמין בין צלולין בין עכורין, ולא אבחין בין טב לביש. לא עביד אפרשותא בינייהו. לבא - איהו ישראל דאבחין בין טב לביש, בין דם טמא לדם טהור. ולא נטיל אלא ברירו ונקיו דההוא דמא כבורר אוכל מגו פסולת.
יד ולבתר דנטיל לבא דאיהו יעקב ברירותא דדמים דאיהו לעילא, ואשתאר כבד דאיהו עשו בפסולת איהו כעיס עליה במרה דאיהי גיהנם דאתבריאת ביומא תניינא, מותא דרברבי. ואיהי נוקבא בישא, אש זרה, עבודה קשה - ע"ז קרינן לה.
טו ובגין דמינה אתער כעס לכבד אוקמוה רבנן במתניתין כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. ולא עוד אלא דלית שריפה וחמימות בכל מרעין דאברין דגופא אלא ממרה דאיהי אדליקת בשלהובין על ערקין דכבד, ובעי לאוקדא כל גופא. ואיהו כגוונא דימא כד איהו כעיס דגלי ימא סלקין עד רקיעא ובעו לנפקא מגבולייהו לתברא (נ"א לחרבא) עלמא. אי לאו שכינתא דאיהי לחולה(?) כחול דאסחר לְיַמא דלא נפקת מפומהא - אוף הכי שכינתא אסחרת לגופא וסמיך ליה. כמה דאת אמר ה' יסעדנו על ערש דוי.
טז ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין המבקר את החולה לא ליתיב למראשותיו משום דשכינתא על רישיה, ולא לרגלוי דמלאך המות לרגלוי. האי לאו לכל בר נש אלא לבינוני. אבל לצדיק גמור - ה' יסעדנו על ערש דוי על רישיה, ושכינתא אסחר גופיה עד רגלוי. ובגין דא אתמר ביעקב ויאסף רגליו אל המטה. ודא שכינתא דאתמר בה והארץ הדום רגלי. לרשע גמור - מלאך המות אסחר ליה בכל סטרא. ודא יצר הרע דמ"ה אסחר ליה בכל סטרא חרבא דיליה דפניו מוריקות בטפה חדא מאינון ג' טפות דזריק ביה. הדא הוא דכתיב ואחריתה מרה כלענה. כבד - דא דכורא. יותרת הכבד - נוקבא.
יז קיבה - איהו דרגא חד משתין דמותא, ודא אתקרי תרדמה, עסטיראה (נ"א עסירטא) - דרגא שתיתאה דמלאך המות. ומגו דאתי מרחיק איהו מסטרא דמותא ולאו מותא. רמזא חדא משתין דמותא. אצטומכא - דא קרקבן נקלף.
יח אמר רעיא מהימנא, בתר דגופא איהו מאילנא דטוב ורע - לית אבר בגופא דלא אית ביה יצר הרע ויצר הטוב. לבינוניים ולצדיקים גמורים - תרין יצירות, דכר ונוקבא, תרוויהו טובים, כגוונא דחתן וכלה. לרשעים גמורים - תרין יצירות בישין, דכר ונוקבא. בכל אבר ואבר מסטרא דסמאל ונחש.
יט ובגין דא מסטרא דאילנא דטוב ורע קיבה אית בה תרין דרגין דהכי אוקמוה רבנן קיבה ישן. ואית שינה אחת משתין במותא, ושינה אחת משתין בנבואה. ובגין דא אוקמוה רבנן מארי מתיבתא החלומות שוא ידברו. והכתיב בחלום אדבר בו? לא קשיא - כאן על ידי שד, כאן על ידי מלאך. חלום על ידי מלאך - חד משתין בנבואה. חלום על ידי שד - איהו שוא מסטרא דמותא. ואיהו תבן - דהכי אוקמוה כשם שאי אפשר לבר בלא תבן - כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים.
כ אצטומכא - דא קרקבן נקלף. ואוקמוה רבנן קורקבן טוחן, דאיהו נטיל כלא ושחיק ומשדר לכל אברין, אי אברין בלא חובין כגוונא דאוקמוה רבנן. דאית מלין דמעכבין ית קרבנא דלא נחית לקבלא ליה ההוא דשדר קב"ה לקבלא דורונא דיליה. דאית דמקבל ליה קב"ה על ידי אריה דאתמר ביה ופני אריה אל הימין לארבעתן, וקב"ה רכיב עליה ונחית ביה לקבלא ההוא דורונא.
כא ואית דורונא דמקבל ליה על ידי שור דאתמר ביה ופני שור מהשמאל לארבעתן. ואית דורונא דמקבל על ידי דנשר דאתמר ביה ופני נשר לארבעתן דאינון שתי תורים או שני בני יונה. ואית דורונא דמקבל ליה על ידי דאדם דכתיב ביה אדם כי יקריב מכם קרבן לה' - בדיוקנא דההוא דאתמר ביה ודמות פניהם פני אדם. ה' נחית עלייהו לקבלא דורונא.
כב ואית חיון טבעיות ממנן על גופין דאינון מארבע יסודין ואינון דכיין. ולקבלייהו ארבע חיון דורסין מסאבין (נ"א מלאכין ממנן) על ד' מרירן דאינון מרה חוורא, מרה סומקא, מרה ירוקא, מרה אוכמא.
כג ואית חיון שכליות דסחרין לכרסייא. ואית לעילא מנייהו וגבוהים עליהם, ואינון חיון אלהיות מסטרא דקדושה. ואית חיון דסטרא אחרא ואתקריאו 'אלהים אחרים'. ואלהיות דקודשא - 'אלהים חיים'. ואלין אלהיות דקדושה אתקריאו אלהי האלהיות ועלת על כלא. אל אדון על כל המעשים. וכל זינא אזיל לזיניה. ובגין דאית אלהים אחרים אמר עלייהו זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו בגין דלא יתערב אלהים חיים עם אלהים אחרים.
כד אצטומכא - דא נטיל ושחיק ומשדר לכל סטרין דלתתא. ומניה אתזנו תתאי מאינון שתין שמרים לתתא. כל אינון רוחין וסטרין אחרנין דאיתזנו בליליא מאינון אברים ופדרים. ושאר נטלין כל שייפין. ונטיל כלא כבד וקריב ללב כמה דתאמר. ודא איהו דכתיב ופני אריה אל הימין. ועל דא אתחזי על מדבחא כגוונא דאריה אכיל קרבנין. מכאן ולהלאה כל שאר שייפין ברזא דגופא כגוונא דלעילא:
כה (ס"א ובחבורא קדמאה). אמר רעיא מהימנא: בוצינא קדישא! ודאי אצטומכא בקדמיתא נטיל כלא עד שית שעתין ואופה. קרקבן איהו אופה. וריאה איהי משקה. לבא - מלכא. ואינון תרין אינון ודאי אופה ומשקה למיהב למלכא משפירו דכל מאכלין ומשקין; רישא דכלהו, מבחר לכלהו. והיינו דכתיב אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי. לבתר - אכלו רעים שאר אברים דאינון חילין ומשריין דמלכא דפליג לון מזונא על ידי שר האופים. שתו ושכרו דודים על ידי שר המשקים.
כו וכבד איהו לימינא דבר נש ובגין דא ופני אריה אל הימין לארבעתן - לימינא דמלכא דאיהו לבא. טחול לשמאלא - אלין אינון מסטרא אחרא - ופני שור מהשמאל. משקה חמרא מזוג במיא למלכא ואריה אכיל דא כבד כניש מזונא קמי מלכא דאיהו לבא.
כז ואית לאקשויי על האי - אי כבד איהו עשו - איך הוא מתקן מזונא ללבא? אלא ודאי לבא איהו כגוונא דיצחק, כבד עשו, דאיהו הצד צית ויימא ליה יקום אבי ויאל מציד בנו. אלין אינון צלותין דאזלין ומתתרכין מעניים. ויצחק בצערא וביגונא דלא יכלין לכוונא לצלותא - ובגין דא לא אמר "ויאכל מצידי" אלא ויאכל מציד בנו - בני בכורי ישראל. כגוונא דא לית לון לישראל מזונא בגלותא אלא על ידי אומין דעלמא.
כח אבל כד אינון בארעא דישראל מזוניהון על ידי שכינתא, ויהון תרין כנפי ריאה משקין אומה שר המשקים, ותרין כוליין האופים דמבשלין הזרע דנחית מן מוחא ומבשלין מיא דמקבלין מכנפי ריאה. ולבתר דייכול מלכא דאיהו לבא - אתמר בתרין כליין דיליה אכלו רעים, ולתרין כנפי ריאה שתו ושכרו דודים.
כט דלבא איהו כסא דין. ארבע חיון שליחן דיליה. תרין כנפי ריאה ותרין כליין דכנפי ריאה. ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה לקבלא עלייהו מלכא דאיהו רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' דיתיב על כרסייא דאיהו לבא. דכל אינון דפיקין מתנהגין אבתריה כחיילין בתר מלכיהון.
ל ורוחא דנשיב מכנפי ריאה נשיב על תרי נוקבי חוטמא. ואיהו קריר וצנינא משמאלא, וחם מימינא. ומסטרא דמוחא דאיהו כרסייא דרחמי איהו רוח קר לימינא דחסד, וחם משמאלא דגבורה דתמן לבא ומוחא מזיג ביה באמצעיתא דתרווייהו. אוף הכי לבא מזיג מקור וחום, ומוחא אוף הכי דמקבלין דין מדין.
לא ושמרים דכלא נטיל טחול ומשריין דיליה דאינון עבדים ושפחות דאמר עלייהו שלמה קניתי לי עבדים ושפחות. תרין כוליין אתקריאו אשים על שם אשים דלעילא דאתמר בהו אשי ה' ונחלתו יאכלון.
לב ובקנה שית עזקאן דעלייהו אתמר הבו לה' בני אלים. דבהון סליק קלא דאתפליג לו' קלין דשכינתא. ושביעאה סליק לפומא דאיהו כרסייא ושית עזקאן דקנה אינון כגוונא דשית דרגין דכרסייא דמלכא. וקנה איהו סלם דביה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, דאינון הבלים סלקין ביה מלכא (נ"א מלבא), ורוחין דאוירא (רוחין נפקין) נחתין ביה בלבא לקררא חמימותא דלא לוקיד גופא.
לג וכד רוחא נחית נחית בכמה רוחין כמלכא עם חיליה וכנפי ריאה מקבלין לרוחא דאיהו מלכא עלייהו כמה דאמינא ופניהם וכנפיהם פרודות, והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה.
לד אי זכאן אברין דבר נש בפקודין דעשה דמלכא עלאה דאיהו רוח הקדש - נחית בסלם דאיהו גרון בכמה רוחין קדישין דאתמר עלייהו עושה מלאכיו רוחות, וסלקין לקבל אלין הבלים דלבא דאתמר עלייהו משרתיו אש לוהט. ועלייהו אתמר קול ה' חוצב להבות אש בגין דלבא אדני דמניה סלקין להבות אש בפומא דאיהו ה' דנחית עמיה כמה רוחין דקדושה מארבע אתוון ה' דאתמר עלייהו כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח.
לה קנה איהו קנה חכמה קנה בינה, דאינון לימינא דחסד ולמשאלא דגבורה. תפארת סלם באמצעיתא בגופא כליל תרין דרועין וגוף וברית ותרין (סטרין) שוקיו לקבל שית עזקאן דקנה.
לו וכד נחית ה' ללבא לגבי אדני מתחברין דינא ברחמי בלבא דאיהו יאהדונהי. וכד סליק אדני לפומא דאדני שפתי תפתח לקבלא ה' בפומא לאתחברא תמן תרין שמהן בחבורא חדא יאהדונהי כגוונא דמתחבראן בלבא. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין מי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש - אי לית לן פומא ולבא שוין.
לז קנה - שית עזקאן בקנה מתחבראן כחדא ואינון אקרון בני אלים. מפקי רוחא לנשבא על עלמא, ואתיין מסטרא דגבורה. וכד אינון מתחברן כחדא אינון כגוונא דשופר ואלין אקרו שופר. שופר של איל של יצחק. אלים בני בשן. הבו לה' בני אלים אלים דיצחק, ומפקין רוחא וקלא. וההוא קלא נפיק ואערע בעבי מטרא ואשתמע לברייתא לבר. ועל דא כתיב ורעם גבורותיו מי יתבונן - דודאי מסטרא דגבורה קא אתיין. ובגין דא (ס"א ומה אמר ההוא קלא קול ה' על המים אל הכבוד וגו') אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים - "אל רועם" לא כתיב, אלא אל הכבוד הרעים על ידא דבני אלים. ולית מאן דידע בשבחא דהאי קלא. הדא הוא דכתיב מי יתבונן.
לח ובחבורא קדמאה(?) פתח רעיא מהימנא ואמר ווי לון לבני נשא דאינון אטימין לבא, סתימין עיינין, דלא ידעין אברים דגופיהון על מה אינון מתתקנין. דהא קנה תלת חילין כלילן ביה. חד - הבל דאיהו להב אש דנפיק מן לבא ואתפלג לז' הבלים דאמר קהלת. תניינא - אויר דעאל לגביה מלבר. תליתאה - מים דכנפי ריאה דאינון דבוקים בקנה. ומתלת אלין אתעביד קול - מים ורוח ואש. ומתפלג כל חד לז' ואינון: ז' להבים, ז' אוירות, ז' נחלים.
לט וכד אערעו להבים דלבא בעבי מטרא דאינון כנפי ריאה ארח קנה דריאה - האי איהו ורעם גבורותיו מי יתבונן. דביה לב מבין בבינה דאיהי בלבא לשמאלא - גבורה. וחסד לימינא - מים דכנפי ריאה. ותמן חכמה מוחא, ומניה מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון דאיהו לבונא דמוחא נוזלים על קנה דריאה. בתר דאסתלקו עננים דבינה לגבי נוחא,
מ ורזא דמלה מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן. ודא עשן המערכה דסליק מן לבא למוחא, דכל רוחין דעלמא לא זזין ליה מאתריה. חכמה - כח מ"ה. כח בלבא. מה במוחא. קנה תפארת כליל ו ספיראן - ו' דרגין אינון לכרסייא דאיהי אימא לנחתא חכמה לגבה מן מוחא ללבא דבה לב מבין. ובגין דא קנה חכמה קנה בינה - ביה אבא נחית, ביה אבא סליק. והאי איהו סלם דביה (ס"א עולים ויורדים בו) עולים תרי ויורדים תרי.
מא ושט - דבלע מיכלא ומתמן עאל לכלהו שייפין..דא איהו רזא בדרגא דאשים. אשים אינון קרבין מיד ובלעי ונטלי כלא, מגו אשא עלאה דכליל לאשים. ורזא דא אשי ה' ונחלתו יאכלון (דברים יח א). אלין אכלין ובלעין, ושאר לא אכלין הכי.
מב וכל בני עלמא לבר לא ידעין איך אכלין, ולאו רזא דלהון. אלא דרגין דלגו אינון ידעין ונטלין מנייהו. ושט לית ליה בדיקה מבחוץ, דלא ידעי. אלא מבפנים ידעי ונטלי. עד דעאל לבי טוחנא ואשתחיק ואתבשל ונטיל כלא כבד כמה דאתמר. מאלין אשים נפקי דרגין, דאקדמי ונטלי מכבד בקדמיתא. ומאן אינון? אלין טוחנות, אכלי קרבין וטחני. ועל דא מדאתחרב בי מקדשא כתיב ובטלו הטוחנות כי מעטו. אלין טחנין בקדמיתא.
מג כיון דאתטחנן - אינון דשלטי עלייהו בלעי ונטלי, ואקרון וש"ט. אמאי? אלא ו' ש"ט. דיוקנא דוא"ו, איהו ושט כפוף. ולבתר שט - למיכל משתיא חמרא ומיא, דכתיב שטו העם ולקטו מיכלא למיכל. משתיא חמרא ומיא - נסוכא דיין ונסוכא דמים -
מד בהאי ושט עאל ואשתאיב בריאה. אלין שרפים בשלהוביתא דלהון נטלי משתיא ואקרון 'ריאה' בחבורא חדא, ואשתאיב כלא בהון. וכל אלין נטלין כל חד וחד כדקא חזי ליה. ומדחרב בי מקדשא ובטלו הטוחנות כי מעטו - כלהו דאזעירו דיוקנייהו ומזונייהו, ולית יומא דלית ביה מארה. ארים קליה רבי שמעון ואמר: ווי ירושלם קרתא קדישא, ווי לעמא דכל טבאן אלין אבדין! רברבן גיברין ממנן אזעירו דיוקנייהו! על דא בכו חברייא, אמרו: ווי רבי כד תסתלק מן עלמא! מאן יגלה רזין סתימין עמיקין כאלין דלא אשתמעו מן יומא דשלמה מלכא ועד השתא. זכאה דרא דשמעין מלין אלין, וזכאה דרא דאנת בגוויה! ווי לדרא דישתארון יתמיך מנך!
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0