פרק ס: ח״ג רכג ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א כמה דאתמר בההוא יומא של ראש השנה דקיימין שבעין קתדראין למידן דינא לעלמא, כמה אינון מארי תריסין קטיגורין דקיימי לעילא; אלין מיימינין לזכו, ואלין משמאלין לחובה לאדכרא חובין דעלמא, חובין דכל חד וחד. ועל דא אצטריך לבר נש לפרשא חובוי כל חד וחד כמה דאיהו, בגין דמאן דמפרש חטאוי - לא אתמסר דיניה אלא בידא דמלכא קב"ה בלחודוי. ומאן דדאין ליה קב"ה איהו לטב. ועל דא בעא דוד מלכא (ואמר) שפטני אלהים - אנת ולא אחרא. וכן שלמה אמר לעשות משפט עבדו - הוא ולא אחרא. וכל ב"ד בדלין ממנו.
ב ועל דא אצטריך לון לפרשא חובן דכל שייפא ושייפא, וכל מה דעביד בפרט. הדא הוא דכתיב חטאתי אודיעך וגו'. לבתר ואתה נשאת עון חטאתי סלה. מנלן? ממשה דכתיב אנא חטא העם הזה וגו'. בישראל כתיב חטאנו כי עזבנו את ה' (שמואל א יב י). דאי תימא האי ביחיד אבל בצבור לא - הא כתיב קרא דא. ואי תימא הא בצבור אבל שליחא דלהון לא - הא כתיב וישב משה...אל ה' וגו', וכתיב (שם) ויעשו להם וגו'. מאי טעמא? מאן דמפרש חוביה - בי דינא בדילין מיניה בגין דבר נש קריב לגרמיה ולא אתדן על פומיה.
ג ותו, לא שביק למקטרגא לאולפא עליה חובא. מומא דבר נש יקדים ויימא, ולא יהיב דוכתא לאחרא למימר. כדין קב"ה מחיל ליה. הדא הוא דכתיב ומודה ועוזב ירוחם.
ד ביומי דר"ח מתקנין בי דינא כורסייא למלכא למידן כל עלמא, וישראל עאלין בקדמיתא בדינא קמיה דליפוש רחמי (ס"א קמי דליפוש רוגזא). תנן ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. יום ביומו מאי הוא? אלא הני תרי יומין דר"ה. אמאי תרי יומין? בגין דאינון תרי בי דינא דמתחברן כחדא; דינא עלאה דאיהו קשיא בדינא תתאה דאיהו רפיא. ותרווייהו משתכחי.
ה ועל דא לא ידעי הני בבלאי רזא דיבבא ויללותא ולא ידעי דתרווייהו אצטריכו. יללותא דאיהו דינא תקיפא. תלת תבירין דאיהו דינא רפיא. גנוחי גנח רפיא. אינון לא ידעי ועבדין תרווייהו. ואנן ידעינן ועבדינן תרווייהו. (ס"א ועל דא רזא דיבבא ויללה ותרווייהו אצטריכו הני בבלאי אינון לא ידעי ועבדין תרווייהו). וכלא נפקין לארח קשוט.
ו פתח ואמר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו (תהלים פא ד). תקעו בחדש שופר - מאי בחדש? דא בי דינא רפיא דאקרי 'חדש'. בכסה (כס דעלמא עלאה, כ"ס ה', דא פחד יצחק דאיהו כס למלכא עלאה. תו בכסה) - דא דינא קשיא, פחד יצחק. דינא דאתכסייא תדיר דלאו איהו דינא באתגלייא. כי חק (תהלים פא ה) - דא דינא רפיא. משפט דא דינא קשיא, ותרווייהו אינון כחדא. בגין כך תרין יומין ותרווייהו ברזא חדא.
ז אשרי העם יודעי תרועה וגו' (תהלים פט טז) - לא כתיב "שמעי" או "תקעי תרועה" אלא יודעי תרועה, בגין (ס"א כגון) חכימין דדיירין באוירא דארעא קדישא אינון ידעי תרועה. רזא דתרועה - כמה דכתיב תרועם בשבט ברזל (תהלים ב ט). מאן עמא כישראל דידעין רזין עלאין דמאריהון למיעל קמיה ולאתקשרא ביה! וכל אינון דידעי רזא דתרועה יתקרבון למיהך באור פניו דקב"ה, ודא אור קדמאה דגניז קב"ה לצדיקייא. ועל דא אצטריך למנדע לה.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0