פרק פד: ח״ג רלב ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תא חזי על האי אילנא דכל חילוי ביה שריא אמר דוד אתה תומיך גורלי. מהו גורלי? דא עדבא דאחיד ביה דוד מלכא. ועל דא על פי הגורל כתיב. וכן הוא על פי ה'. וימת שם על פי ה'. הגורל כתיב. זכאה חולקהון דאינון דמשתדלין באורייתא יממא ולילי וידעי ארחוי, ואינון אכלי בכל יומא מזונא עלאה, כמה דאת אמר החכמה תחיה בעליה. דהא אורייתא דלעילא מאתר דא אתזן, והא אתמר עלייהו הנה עבדי יאכלו (ישעיהו סה יג).
ב רבי אבא פתח ואמר, ויהי קול מעל לרקיע - דא קול דאחיד להאי רקיע ואשתתף בהדיה, ודא הוא זכר עשה לנפלאותיו. וההוא רקיעא קאים עלייהו על אינון חיוון, ודא הוא דאברי בשני להבדיל בין מים למים.
ג והא אוקמוה דשבעה רקיעין לעילא לעילא. ודאי וילון אינו משמש - דהא לית ליה מדיליה אלא מה דיהבין ליה. ומסכני ביה אתאחדו. דא הוא רזא דכתיב והנה בעניי הכינותי לבית ה' (דה"א כב יד). ודא מכניס שחרית ומוציא ערבית, דהא בליליא אפיק חילוי לכל סטרין ושלטא על אינון חיילין ואכלוסין, ובשחרית כניש לכלהו ואעיל לנקבייהו ולא שלטין. דהא בקר כליל כלהו כמה דאת אמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, והא אוקמוה.
ד וקול אית על האי רקיע - מניה אתזן האי רקיע. בשעתא דהאי קול אתער כלהו אכלוסין לא נטלין ולית בהו רשו אלא למיקם בדוכתייהו, ואקרבי חיליהון ומחכאן לההוא טיבו דנגיד לההוא רקיע ויתברכן בגיניה. ועל דא איהו מעל לרקיע אשר על ראשם.
ה תא חזי, וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל א כו) - כמראה אבן ספיר דא אבן ישראל. ודא הוא רזא דכתיב וגללו את האבן וגו' - חד אבן נחתא מלעילא כד בעו ישראל למירת ארעא וכתיב ביה גורל. ואיהו אמר דא לפלניא ודא לפלניא. ודא אבן הוא מתחות כרסייא דמלכא נחתא. ודאי משם רועה אבן ישראל כתיב. ובגיני כך על פי הגורל ודאי תחלק נחלתו.
ו רבי יצחק ורבי יהודה הוו אזלי מאושא ללוד. פגע בהו ר' אלעזר - רהטו אבתריה. אמרו "ודאי נרהיט אבתריה דשכינתא". עד דמטו לגביה אמרו "ודאי נשתתף בהדך ונשמע מלה חדתא".
ז פתח ואמר: שמעו אלי רודפי צדק מבקשי וגו' (ישעיהו נא א). שמעו אלי רודפי צדק - אינון דאזלין בתר מהימנותא, רודפי צדק ודאי, אינון מבקשי ה'. אי בעיתו למנדע מהימנותא ולאחדא להאי צדק לא תסתכלון בה בלחודהא כשאר בני עלמא דגרמו מיתה לגרמייהו על דא. אבל הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם. רבי חייא הוה אזיל למחמי לר' אלעזר וכו' עד אשרי אדם עוז לו בך - תוספתא הוא וכבר נדפסה בפרשת לך לך דף פט ע"א.
ח צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וגו' (במדבר כח ב). כתיב החפץ לה' בעלות וזבחים כשמע בקול ה' וגו' (שמואל א טו כב) - לית רעותא דקב"ה דיחוב בר נש ועל חוביה יקריב קרבן, אלא קרבן דאיהו בלי חובה - דא איהו קרבן שלים ואקרי 'שלמים'. וקרבן תמיד אוף הכי - ואע"ג דמכפר על חובין.
ט רבי אבא פתח זבחי אלהים רוח נשברה וגו'. האי קרא אוקמוה דרעותא דקב"ה לא אתרעי בקרבן דבר נש על חובוי אלא רוח נשברה. ובני נשא לא ידעי מאי קאמרי. והכי שמענא מבוצינא קדישא, דכד אתי בר נש לאסתאבא בחובוי אמשיך עליה רוח מסטרא דמסאבא, ואתגאי על בר נש ושליט עליה לכל רעותא. וההוא סטרא מסאבא אתגבר בחיליה ואתתקף ושליט עליה לרעותיה. אתי בר נש ושליט עליה לאתדכאה - מדכאין ליה.
י בזמנא דהוה בי מקדשא קיים - אקריב קרבניה - כל כפרה דיליה תלייא עליה עד דאתחרט ותבר לההוא רוח מגו גאותא דיליה, ומאיך ליה. ודא הוא תבירו דההוא דרגא דמסאבא. וכד אתבר ההוא רוח מסאבא וקריב קרבניה - דא איהו דאתקבל ברעוא כדקא יאות.
יא ואי לא אתבר ההוא רוח - לאו קרבניה כלום; ולכלבי אתמסר. דהא קרבנא דא - לאו דקב"ה אלא מכלבי. ובגין כך זבחי אלהים כדקא יאות הוא רוח נשברה - דיתבר ההוא רוחא מסאבא ולא ישלוט. ועל דא מאן דיתבר ליה כדקא יאות - עליה כתיב רוח הולך ולא ישוב (תהלים עח לט). ליהוי ההוא גברא באבטחותא דלא יתוב לגביה לעלמין - הדא הוא דכתיב ולא ישוב. לב נשבר ונדכא - ההוא גברא דלא אתגאי ולא אתענג בענוגין דעלמא, אלהים לא תבזה ביקרא איהו לגביה.
יב צו את בני ישראל - מאי צו? ע"ז ממש.
יג ר' אלעזר פתח, באתי לגני אחותי כלה וגו'. האי קרא אוקמוה אבל אית סתרים בקרבנא הכא, וכלא אתמר. אמר ליה ר' שמעון יאות הוא דשרית מלה, וסתמת אימא? (ס"א נסתמת אמאי?). אמר, בגין דחמינא בספרא דחנוך מלה ואוליפנא. אמר אימא ההיא מלה דחמית ושמעת.
יד אמר כלא חד מלה. קב"ה אמר דא באתי לגני בגין דכל קרבנין דעלמא כד סלקין - כולהו עיילין לגו גנתא דעדן בקדמיתא, רזא דכנסת ישראל. והיאך? בקדמיתא ושירותא דקרבנא - בשעתא דבר נש אודי חטאוי עלה, ונכיסו וזריקו דדמיה על מדבחא.
טו השתא אית לאסתכלא - היאך אינון רוחין קדישין אתהנון מהאי? ומאי טעמא דקרבנא דבהמה - והא יתיר הוה סגיא לתברא בר נש ההוא רוחא ולאתבא בתיובתא?! מ"ט נכיסו דבהמה ולאוקדא ליה בנורא דמדבחא?
טז אלא רזא הוא, בגין דאית בהמה דרביעא על אלף טורין, ואלף טורין אכלת בכל יומא. וכלהו אקרון בהמות בהררי אלף (תהלים נ י). ועל דא תנינן דאית בעירא אכיל בעירי. וממה הוו? מאשא. וכלהו לחיך לון ההיא בהמה בלחיכא חדא. הדא הוא דכתיב כי ה' אלהיך אש אכלה הוא אל קנא. וכל מיא דירדן דאמלא בשית שנין היא עבדת ליה גמיעא חדא. הדא הוא דכתיב יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו (איוב מ כג).
יז סתרא דמלה חמינא, דכל הני עקרא ויסודא להני בעירי דלתתא, בגין דרוחי דבעירי מנייהו אתפשטו לתתא ואתצייר ההוא רוחא לתתא בבעירי. וכד חב בר נש - אייתי בעירא לקרבנא, וההוא רוחא דבעירא דא סלקא ותב לאתריה ומתפשט ההוא רוחא בכלהו. וכל אינון דזינא דא - מתקרבין ואתיין ואתהניין מההוא חלבא ודמא דההוא לבושא דרוחא דא, דהא מסטרא דלהון הוה ההוא רוחא, וכלהון אתהנו ואתזנו ואתעבדון סניגורין על ההוא בר נש. ועאל דרך ושט כמה דאתמר, ובגין כך קרבנא מן הבהמה.
יח אמר ר' שמעון, בריך ברי לקב"ה! עלך אתמר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. ישמח אביך דלעיל, ואמך - דא כנסת ישראל. ותגל יולדתך - דא ברתיה דר' פנחס בן יאיר חסידא. "אלעזר ברי - אימא הא קורבנא דבהמה, קרבנא דעופי מאי? דכתיב ואם מן העוף עולה קרבנו"? א"ל לא חמינא אבל אסתכלנא מהאי מלה דבהמה מלה דעופי ולא אוחרא. ולא אימא בגין דלא חמינא ועד כען לא שמענא.
יט אמר ליה: "אלעזר, יאות אמרת! אבל רזא דקרבנין - סתרין סגיאין תמן, ולא אתמסרו לגלאה בר לזכאי קשוט דרזא דמאריהון לא אתכסי מנייהו". סתרא דקרבנין - דא איהו סתרא לאינון חיון קדישין. ד' דיוקנין חקוקין בכסא, ודא איהו כורסייא ופרנסא דמלכא קדישא. פני שור, פני נשר, פני אריה, פני אדם. פני אדם - דכליל לכלהו. וכל אנפין מסתכלין אלין לאלין ואתכלילן אלין באלין. ומנייהו מתפשטן לכמה סטרין ורבוון, עילא ותתא, דלית לון שיעורא ומניינא וחשבון.
כ פני שור - אתפשט לבעירי רוחא מניה, לארבעה זינין ואתכלילן בחד. ואלין אינון: פרים וכבשים ועתודים ועזים. ואלין קיימין לקרבנא. ובגין דמנהון הוו אינון חיילין קדישין דמתפשטי מההוא פני שור - מתקרבין ליסודא דלהון ואתהנון מההוא יסודא ולבושא דלהון. ואי לא דהוי להו יסודא דהאי עלמא - לא מתקרבין תמן.
כא כגוונא דהוי נייחא לשכינתא קדישא מרוחיהון דצדיקייא ואתקריבת לקבלא רוחא דההוא זכאה ואתהנאת מניה, בגין דמנה הוה ההוא רוח כך אלין מתהנון מההוא לבושא דמתקרבי מסטרא דיסודא דלהון, דהא חלבא ודמא לבושא דרוחא דלהון הוה, ובגין כך אתהנון מנייהו.
כב פני נשר - אתפשט לעופא רוח מניה. ונשר בתרין סטרין איהו, ורזא דא ועוף יעופף - תרין רוחין. ובגין כך אתפשט ונחתא מימינא ומשמאלא קרבנא דעופי.
כג מכל סטר דכיא לא אתקריב אלא יונה ותורים דאינון בקשוט לזווגייהו מכל שאר עופין. והם נרדפין ולא רודפין. ומהימנא דא לדא נוקבא לבר זוגו. ועל דא קרבנא מנייהו. ונחתי ומתקרבי אינון רוחין קדישין ואתהניין מיסודא ועקרא דלהון.
כד ואי תימא, היך אתפשט זעיר מהאי יונה או משפנינא דא לכמה סטרין חיילין דלית לון שיעורא? או מן בעירא חדא אוף הכי? תא חזי, חד שרגא דקיק דליק - אתמלייא מניה כל עלמא! תו, אעא דקיק - אדליק לרברבא!
כה עד הכא קרבנא מתרין סטרין דחקיקין בכסא. השתא אית למשאל - ד' דיוקנין אינון דחקוקין בכסא - מ"ט לית קרבנא מאחרנין? אלא ודאי מכלהו אית קרבנא. אריה חקוק בכורסייא. בשעתא דקרבנא שלים - אריה נחית ועאל באשא ואכיל ואתהני מתמן. אדם חקוק בכורסייא. אדם עקרא דכלא ומקריב תמן רוחיה ונשמתיה, ואדם עלאה אתהני מאדם תתאה, וכל זינא אתקריב לזיניה ואתהני מניה מדיליה ממש ומיסודא דיליה.
כו ואי תימא, הא אריה דלית ליה יסודא לתתא בההוא קרבנא? אריה כליל בכלהו - דהא לימינא הוי, ובגין כך אכיל בכלהו. וכל שאר לא אכלין מזיניה, בגין דימינא הוא. הא כל ד' דיוקנין דחקוקין בכסא מתקרבין לקרבנא ובגין כך הוי קרבנא שלים. וכד אתהנון מעקרא ויסודא דלהון - כדין נחת רוח לאדלקא בוצינין עלאין.
כז כהני וליואי וישראלי יהבי (ס"א אינון) יסודא ועקרא לאינון דרגין עלאין דלהון. וכל דרגא יהיב ליסודיה. ד' דיוקנין דכורסייא בקדמיתא כדאמרן, זינא לקבל זיניה. ומתקרבי אינון בקדמיתא, זינא לזיניה. פני שור - כלהו פנים דמתפשטן לאינון זיניה כדקאמרן, כלהו מתקרבי לעקרא ויסודא דלהון. פני נשר כדאמרן. פני אריה כדאמרן. פני אדם דמקריב רוחיה ונשמתיה מתקריב לגבי אדם עלאה.
כח כהנא דמיחד שמא קדישא מתקריב לגבי כהנא עלאה, ההוא דעאל לבית קדש הקדשים ואתקריב דא ואדליק בתקוניה בנהירו דאנפין (ס"א דאתוון) לקדמות כהנא דלתתא. ליואי די מנגני בחדוה - ההוא סטרא דלהון חדי ואנהיר אנפין. דישראל דקיימו על קרבנא בצלותא - דהא צלותא על כלא הוה - אתער לגבייהו ישראל סבא (ס"א עלאה) סתמא (ס"א חוטמא) קדישא, ואנהיר אנפין.
כט כל זינא לזיניה וכל מלה בתר יסודא דיליה אזלא. ואתערו דרגין תתאין לדרגין עלאין. ואע"ג דכלהו מתערין, ואתערו דרגין דחקיקין בכסא לגבי דרגין דארעא יסודא דלהון, ואינון דרגין עלאין דמטמרן כלהו מתערי ומתקרבי לסעודתא ומתעדני - אבל לית רשו לחד מנייהו למיכל - לא לדרגי עלאי ולא לדרגי תתאי - ולמתהני שום הנאה ולא לאושיט ידא בקרבנא - עד דמלכא עלאה אכיל ואתהני ויהיב לון רשו.
ל לבתר דיהב לון רשו - כל חד וחד אתהני ואכיל (כדקא יאות). והיינו דכתיב אריתי מורי עם בשמי - אלין אינון דרגין עלאין. מורי עם בשמי - דא דרועא ימינא בירכא שמאלא. אכלתי יערי עם דבשי - דא יעקב ברחל, דא אכילה כדקא יאות. שתיתי ייני עם חלבי - דא דרועא שמאלא בירכא ימינא. הא כלהו דרגין עלאין דאתהני בהו מלכא קדישא בקדמיתא. ודא מיכלא דיליה והנאה דיליה. עד הכא מיכלא דמלכא עלאה בקדמיתא -
לא מכאן ולהלאה יהיב רשו לד' דיוקנין דחקיקין בכורסייא ולכל אינון דמתפשטן מנייהו לאתהני ולמיכל. הדא הוא דכתיב אכלו רעים שתו ושכרו דודים. אכלו רעים - אלין אינון ארבע דיוקנין דאמרן, שתו ושכרו דודים - כל אינון דמתפשטי מנייהו. וכלהו אכלי ומתפשטי ואתהנון כדקא יאות, ואנהירו אנפין, ועלמין כלהו בחדוה. וכל חד וחד - בין דרגין עלאין ובין דרגין תתאין - ביסודא דלהון מתקרבין ומתהנין. דא איהו רזא וסתרא דקרבנא כדקא חזי.
לב אתו ר' אלעזר ור' אבא ושאר חברייא ואשתטחו קמיה. א"ר אבא, אלמלא לא אתמסר אורייתא בטורא דסיני, אלא דאמר קב"ה הא בר יוחאי אורייתא וסתרין דילי - דיי לעלמא! ווי כד תסתלק מן עלמא! מאן ינהיר בוצינין דאורייתא? כלא יתחשך מההוא יומא! דהא עד דייתי מלכא משיחא לא ליהוי דרא כדרא דא דרבי שמעון שארי בגויה.
לג אמר רבי שמעון: על רזא דא אסיר ליה לבר נש לטעום כלום עד דייכול מלכא עלאה - ומה איהו? צלותא. צלותא דבר נש כגוונא דא, בקדמיתא מזמנין לדיוקנין דחקיקין בכורסייא על אינון בריין דמתפשטי רוחין דלהון על עופי ובעירי לקרבנא בריין דרוחא דלהון יסודא בהאי עלמא מנייהו. והיינו מה רבו מעשיך ה', דהא בריין דאתחזיין לקרבנא רוחא דילהון מתפשט עלייהו. ארבע דיוקנין מזמנן על קרבנין אלין, והיינו דקאמרן. והאופנים וחיות הקדש וכל אינון חיילין אחרנין דקא מתפשטי מנייהו.
לד ולבתר כהנא רבא דקא מייחד שמא קדישא - היינו אהבת עולם אהבתנו וכו'. יחודא דקא מייחד - היינו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ולבתר ליואי דקא מתערי לנגונא - היינו והיה אם שמוע וגו'. השמרו לכם פן יפתה וגו' - דא נגונא דליואי בגין לאסתרא סתרא (ס"א לאתערא סטרא) דא בקורבנא דא. ולבתר ישראל - דא אמת ויציב ונכון. ישראל סבא דקיימא על קרבנא (ס"א קרבנא עלאה הא דרגין) דאיהי י' דרגין עלאין פנימאין דכלא קיימא על פתורא.
לה אבל לית רשו לחד מנייהו למיכל ולאושיט ידא לקרבנא - עד דמלכא עלאה אכיל; והיינו ג' ראשונות וג' אחרונות. כיון דאיהו אכיל - יהיב רשו לד' דיוקנין ולכל אינון סטרין דמתפרשן מנייהו למיכל.
לו כדין אדם דאיהו דיוקנא דכליל כל שאר דיוקנין מאיך ונפיל על אנפוי ומסיר גרמיה ורוחיה לגבי אדם דלעילא דקיימא על אינון דיוקנין דכליל כל דיוקנין לאתערא ליה עליה כדקא חזי. והיינו אליך ה' נפשי אשא, לאתערא (ס"א תלת) דיוקנין אחרנין. וכל אינון מתפשטי מנייהו (תהלה לדוד) והיינו יביעו ירננו יאמרו ידברו. וכלהו אכלין ואתהניין כל חד וחד כדקא חזי ליה.
לז מכאן ולהלאה לימא בר נש עאקו דלביה. הדא הוא דכתיב יענך ה' ביום צרה - כעוברתא דיתבא בעאקו לאתהפכא כלהון סניגורין עליה דבר נש. ועל דא כתיב אשרי העם שככה לו וגו'.
לח רבי שמעון הוה אזיל לטבריא. פגע ביה אליהו. א"ל שלמא עליה דמר. א"ל ר' שמעון במאי קא עסיק קב"ה ברקיעא? א"ל בקרבנות עסיק ואמר מלין חדתין משמך! זכאה אנת! ואתינא לאקדמא לך שלם ומלה חדא בעינא למשאל מנך לאסכמא. במתיבתא דרקיעא שאלתא שאילו - עלמא דאתי לית ביה אכילה ושתיה והא כתיב באתי לגני אחותי כלה וגו' אכלתי יערי עם דבשי וגו'. מאן דלית ביה אכילה ושתיה איהו אמר אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי?!
לט אמר ר' שמעון, וקודשא בריך הוא מאי קא אתיב לון? א"ל, אמר קב"ה הא בר יוחאי יימא! ואתינא למשאל מנך. אמר ר' שמעון, כמה חביבו חבב קב"ה לכנסת ישראל! ומסגיאו דרחימו דרחים לה שני עובדוי ממה דהוא עביד. דאע"ג דלאו אורחוי במיכלא ומשתייא - בגין רחימותא - אכיל ושתה! הואיל ואתי לגבה עביד רעותה. כלה עיילת לחופה ובעת למיכל - לית דין דייכול חתנה בהדה - אע"ג דלאו ארחיה למעבד הכי? הדא הוא דכתיב באתי לגני אחותי כלה - הואיל ואתינא לגבה ולמיעל בהדה לחופה - אכלתי יערי עם דבשי וגו'.
מ וילפינן מדוד. דזמין לקב"ה ושַני עובדוי ממה דארחוי דקב"ה, וקב"ה קביל ועביד רעותיה! זמין למלכא ומטרוניתא בהדיה - הדא הוא דכתיב קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך (תהלים קלב ח) - מלכא ומטרוניתא כחדא בגין דלא לאפרשא לון. שני מאנין ושני עובדין דמלכא -
מא הדא הוא דכתיב (שם) כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו בעבור דוד וגו' (תהלים קלב ט). כהניך ילבשו צדק - לוייך מבעי ליה, דהא 'צדק' מסטרא דליואי איהו? וחסידיך ירננו - "לוייך ירננו" מבעי ליה, דהא רנה וזמרה בליואי נינהו? ואיהו שני ואמר כהניך..וחסידיך דאינון מסטרא דימינא!
מב אמר ליה קב"ה: "דוד לאו אורח דילי הכי!". אמר דוד בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך - תקונא דאנא תקינת - לא תשנה ליה. אמר ליה: "דוד - הואיל וזמינת לי -אית לי למעבד רעותך ולאו רעותי". וילפינן מהאי אורחא דעלמא, דמאן דמזמן לאחרא - ההוא דאתי לגביה אית ליה למעבד רעותיה אע"ג דלאו אורחיה בכך.
מג כך ויקח מאבני המקום וגו' - הואיל ואתא חתן לגבי כלה - אע"ג דלאו אורחיה למשכב אלא בכרים וכסתות ואיהי יהבה ליה אבנין למשכב - כלא יקבל ברעותא דלבא. הדא הוא דכתיב וישכב במקום ההוא על אינון אבנין אע"ג דלאו אורחיה בכך.
מד אוף נמי הכא אכלתי יערי עם דבשי - אע"ג דלאו ארחוי בכך, בגין רחימו דכלה. ועם כל דא - בביתא דכלה - ולא באתר אחרא. באתריה - לא אכיל ולא שתי, באתר דילה - אכיל ושתי. הדא הוא דכתיב באתי לגני. מלאכין דשדר קב"ה לאברהם לא אכלו ולא שתו באתרייהו. בגין אברהם אכלו ושתו. אמר ליה: רבי! חייך, מלה דא בעי קב"ה למימר ובגין דלא למחזק טיבו לגרמיה קמי כנסת ישראל - סליק מלה לגרמך. זכאה אנת בעלמא דמארך משתבח בך לעילא, ועלך כתיב צדיק מושל יראת אלהים!
מה את קרבני לחמי לאשי וגו' (במדבר כח ב). ר' יודאי אמר בקרבנא אית עשן ואית ריח ואית ניחח. עשן - אינון מארי דרוגזא דכתיב כי אז יעשן אף ה'. אינון אתהנון מעשן, ועשן רוגזא בחוטמא איהו. ריח - אינון דאקרון 'תפוחין'. אמר ר' אבא כתפוחים, הדא הוא דכתיב וריח אפיך כתפוחים.
מו את הכבש אחד תעשה בבקר (במדבר כח ד) - מאי בבקר? דא בקר דאברהם דכתיב וישכם אברהם בבקר (בראשית כב ג). מנלן דהאי בקר דאברהם הוא? א"ר אלעזר מהכא הבקר אור (בראשית מד ג) - "בקר אור" לא כתיב, אלא הבקר אור, ודא אור קדמאה דברא קב"ה בעובדא דבראשית. ועל דא תעשה בבקר - בבקר דאשתמודעא. ולקבל בקר דאברהם אתקריב קרבנא דא. קרבן דבין הערבים - דא יצחק. ולקבל ערב דיצחק אתקריב. מנלן? דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, וערב דיצחק הוא, והא אוקימנא.
מז פקודא דא להקריב מנחה בכל יום, ולהקריב קרבן מוסף שבת, ואבתריה להסדיר לחם הפנים ולבונה וקרבן מוסף בראש חדש. בוצינא קדישא בכל יומא צריך לשדורי דורונא למלכא בידא דמטרוניתא; אי איהו ברשו בעלה צריך תוספת כגון מוסף בשבת ובראש חדש ומוסף דכל יומין טבין
מח דאיהו 'רשות היחיד' דיליה, ועמודא דאמצעיתא איהו בעלה דהאי רשות. ויעקב דתקן צלותא דערבית איהו דרגא דיליה דעמודא דאמצעיתא. בגין דא אוקמוה מארי מתניתין תפלת ערבית רשות. דאף על גב דבגלותא דדומה ללילה דשלטין תמן סמאל ונחש וכל ממנן דאכלוסין דיליה, ושכינתא נחתת בגלותא עם ישראל איהי ברשו דבעלה אשתכחת. הדא הוא דכתיב אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן.
מט ובגין דא ויפגע במקום - לית פגיעה אלא פיוסא, כגון אל תפגעי בי. כנסת ישראל פייסת ליה דלא יזוז מינה, דקודשא בריך הוא איהו מקומו של עולם. מאי עולם? דא שכינתא - תרגום עולם - 'עלמא' - לישנא דעולימא, כמה דאת אמר העלמה. ומה כתיב ביה? וילן שם - אתפייס עמה למיבת תמן בגלתא עם שכינתא. ואי תימא דיעקב פייס לה - שפיר. ובגין דאיהי בכל ליליא דאיהו גלותא ברשו בעלה - אוקמוה תפלת ערבית רשות. ופירושא אחרינא איהו תבן למיכל לבעירן חומריים בק"ו. נחתו מארי מתניתין ואשתטחו קמיה וחדי בהאי מלה וקשרו לה בכמה קשרין דרזין סתימין, ואעטרו לה וסליקו לה לגבי חברייא דאשתארו תמן.
נ אמר רעיא מהימנא: בוצינא קדישא! בגין דא בשאר צלותין איהו חובה דשטר חוב עלייהו לסמכא לה בצדיק חי עלמין דביה כל הסומך גאולה לתפלה איינו ניזוק בכל אותו היום. ובמאי סמיכת? על יסוד בדרועא ימינא. הדא הוא דכתיב חי ה' שכבי עד הבקר -
נא כד מטי זמן צלותא דמנחה בערב היא באה. הדא הוא דכתיב ותבא אליו היונה לעת ערב בגין דמנחה שלוחה היא לאדוני (אדני מבעי ליה) בגלותא דעשו והנה גם הוא אחרינו. ועוד לאדני (אדני לאדוני) - דא איהו אדון כל הארץ. ודא צדיק - מתמן יוסף הצדיק בכור שורו הדר לו. דעתיד לנפקא מניה משיח בן אפרים. ובגיניה אתמר והנה קמה אלמתי וגם נצבה, והנה תסובינה אלמותיכם ותשתחוינה לאלומתי. ובצדיק כל הכורע כורע בברוך.
נב אמר בוצינא קדישא: רעיא מהימנא! בך אתמר ויקח משה את עצמות יוסף בגין דגוף וברית חשבינן חד. ובגין דא עלך אתמר והנה קמה אלומתי וגם נצבה - דכך תפלה מעומד. וכן כל הזוקף זוקף בשם. ובצדיק - כל הכורע כורע בברוך. והיינו ותשתחוינה לאלמתי - דאנת אחיד בימינא ושמאלא בגוף וברית, ולבתר תסתלק עלייהו לבינה למפתח בה חמשין תרעין דחירו לישראל לקיימא כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ובגין דא צלותא דשחרית חובה. דערבית - רשות.
נג בערבית איהו 'השכיבנו' - דשכיבת בין דרועי מלכא בגלותא. כד ייתי צפרא פסח - אחיד ביה בימינא. אבל בדרועא שמאלא דיצחק - תשרי. ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת מן גלותא. ובגין דלא נפקי מסטרא דדינא יעקב שכל את ידיו, ושוי שור בימינא, אריה בשמאלא. ובגין דא נאם ה' לאדוני שב לימיני - דא צדיק לקבליה משיח בן יוסף. ואמר ליה שב לימיני - דרועא דאברהם בגלותא דישמעאל. עד אשית אויביך הדום לרגליך.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0