ח״ג רמג ע״ב

פרק קטו: ח״ג רמג ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א רב המנונא סבא אמר בהאי יומא לא נטלין ישראל אלא חמש בנין ואינון חמשה חומשי תורה. ואי תימא שית אינון? אלא שבע אינון; בחד צפרא דאשתכחת בין גדפהא דאימא. וישראל ידעי למיצד צידא טבא רבא ויקירא. מה עבדי? מפקי מתחות גדפהא דאמהא ההוא צפורא, בלחישו דפומא מלחשו לגבה לחישו בתר לחישו,
ב וההוא צפורא דרחים לאינון לחישין ולאינון קלין דקא מלחשי לגבה - ואע"ג דאיהו תחות גדפי אמהא - זקיף רישא ואסתכלת לגבי ההוא לחישו דקלא, ופרחת לגבייהו ונפקת מתחות גדפהא דאימא. כיון דישראל נטלי לה - אתקיפו בה, ולחשין לה, וקשרין לה בקשורא דלא תפרח ותזיל. מיד נטלי לה ישראל בההוא קשורא - ואיהי בעאת למפרח ולמיזל ולא יכילת למיזל לה.
ג ובעוד דהיא קשירא בידייהו - אינון מלחשי בקליהון ואיהי מצפצפא בהדייהו ופרחת לעילא ונחתת. וכל אינון בנין דתחות גדפי אמהון - כיון דשמעי ההוא צפצפא דאחתהון ולחישו דההוא קלא - מיד נפקי מתחות גדפהא דאמהון ופרחי לגבי ההוא צפורא, וישראל נטלי לון ואחדי בהו. ואלמלא ההוא צפורא דקא אחדי בקדמיתא - אינון לא פרחי לגבייהו לעלמין ולא יכלין (לא) לאחדא בהו.
ד היך צדין צידה דהאי צפרא קדישא? מתקנין לקמא מיכלא יקירא בחדווה וכל ענוגין, ועאלין לבי כנישתא ולבי מדרשא ומצפצפן לגבה בקל לחישו כדקא יאות. ואיהי דמטמרא תחות גדפהא דאימא - זקפת רישא וחמאת פתורין מתקנן וצפצופין לגבה כדקא יאות - נפקת ופרחת לגבייהו כמה דאתמר. ובה אחדין כל אינון בנין.
ה ומשלחין לההוא דרביעא עלייהו ואזלת, בגין דהא מן רקיעא שביעאה לעילא במכוסה ממך אל תדרוש - שלח ליה דלא תיכול לאדבקה. ועל דא כתיב שלח תשלח וגו'.
ו מקרא קדש (במדבר כח כו) - דא קריאה וצפצופא דעבדין לההוא צפרא קדישא בקדמיתא. וכיון דאחדין בה - שאר יומין אקרון מקראי קדש. האי צפרא אקרי קדש דכתיב כי קדש היא לכם, ובגין דאיהי 'קדש' איהי קראה לכולהו ואתיין לגבה. ובגין כך אקרון מקראי קדש.
ז איהי קראה וישראל מצפצפן בהדה וקראן אוף הכי. ועל דא אינון אתיין לגבייהו ואחדי בהו. בגין כך אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם מקראי קדש (ויקרא כג ד) - בצפצופא דלהון, ובההוא צפרא קדישא קדש דקרא לון.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0