ח״ג רמב ע״ב

פרק קיג: ח״ג רמב ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה וגו'. אמר רבי אבא, יום הבכורים - מאן יום? דא נהר היוצר מעדן דאיהו יומא מאינון בכורין עלאין ודא איהו דאורייתא תליא ביה, ואיהו אפיק כל רזין דאורייתא. ובגין דאיהו אילנא דחיי - פרי אילנין אצטריכו לאייתאה.
ב וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה וגו' רבי אבא אמר יום הבכורים - אינון בכורים עלאין דאורייתא. הדא הוא דכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא וגו'. אמר רעיא מהימנא, כגוונא דבכורים לאמהון אוף הכי אתקריאו פירות 'בכורים', דפירות דאילנין כבכורה בתאנה הכי ישראל קדמונים ובכורים לקב"ה מכל אומין דעלמא. הדא הוא דכתיב קדש ישראל לה' וגו'. ובגין דא אתמר בהון תביא בית ה' אלהיך. ובגין דא אומין העכו"ם דאתמר בהון ויאכלו את ישראל בכל פה, יאשמו רעה תבא אליהם.
ג אוף הכי ו' דכליל שית ספיראן ואיהו בן יה אתקרי בכר. וכל ענפין דנפקין מיניה דבהון ראשין כגוונא דא [ציור?] אתקריאו בכורים. ו' איהו נהר מאינון בכורים עלאין וההוא נהר נפיק מעדן. ודא איהו דאורייתא תלייא ביה. וכד נפיק נפקי כל רזין דאורייתא. ובגין דאיהו אילנא דחיי אורייתא. הדא הוא (נ"א חדא היא) דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה. ופקודין דילה דמיין לאיבא פרי דאילנין אצטריכו לאייתאה.
ד אמר רעיא מהימנא, ואי תימרון אמאי בכורים דלהון אתקריאו מנחה חדשה משית ירחין לשית ירחין, ומבר נש דאתמר ביה כי האדם עץ השדה לתשע ירחין או לשבעה. ובעירא אוף הכי שבעת ימים יהיה תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' לקרבא קרבנא קדם ה'. ועוד ספיראן בהון שם ה' וכל כנויין דיליה אמאי אתקריאו בשם חיון?
ה אלא מנחה חדשה בארח רזא דא שכינתא משית ירחין לשית ירחין אינון שית ספיראן דאתקריאו שנים קדמוניות לבריאת עלמא דאינון שיתא אלפי שנין הוי עלמא מסטרא דאימא עלאה. ומסטרא דאימא תתאה אתקריאו 'ירחין'. ובגין דקדמו לעלמא וכל בריין אתקריאו 'בכורים'
ו ושכינתא מנחה חדשה מסטרא דחיה דאתמר בה ודמות פניהם פני אדם, ואיהו תשע לחשבון זעיר דחנוך איהו בר נש דאתייליד לתשע ירחין דעוברא דאיהי עשיראה, ובדא כליל מכלהו. ואתקרי בן בוכרא על שם אות ברית דאיהו י טפה קדמאה דאתמשך מניה זרע יורה כחץ - דאיהו ו'. ואיהו י' סליק על ו' כאיבא דסליק על ענפא דאילנא.
ז ואף על גב דכמה ענפין אית באילנא וכמה תאנים עלייהו - אינון דאקדימו בקדמיתא אתקריאו 'בכורים', אלין אינון רישין דכלהו. כגוונא דלהון אתמר שאו שערים ראשיכם, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, שאו את ראש כל עדת בני ישראל.
ח שאו שערים ראשיכם - 'שערים' אלין אינון חמשין תרעין דבינה דאיהי מתיבתא דלעילא. ושאו פתחי עולם דמתיבתא תתאה דכל מאן דאשתדל באורייתא לסוף מתנשא. הדא הוא דכתיב אם נבלת בהתנשא, ואוקמוה מארי מתינין כל המנבל עצמו על דברי תורה לסוף מתנשא. ויבא מלך הכבוד, ולית 'כבוד' אלא תורה.
ט מהכא מאן דיליף אורייתא דאתקריאת 'כבוד' אקרי 'מלך'. ולא תימא בההוא עלמא דאתי ולא יתיר, אלא מלך בתרין עלמין בדיוקנא דמאריה. ובגין דא כפול פסוקא תרין זמנין - חד מי זה מלך הכבוד, תניינא מי הוא זה מלך הכבוד. שאו שערים ראשיכם - מאי ראשיכם תרין זמנין? אינון חיון דמרכבתא עלאה וחיון דמרכבתא תתאה. ובחבורא קדמאה?
י רבי שמעון פתח קרא ואמר: שאו שערים ראשיכם וגו' (תהלים כד ז). האי קרא אוקמוה ואתמר, אבל שאו שערים ראשיכם - אלין אינון תרעין עלאין, תרעין דסכלתנו עלאה. ואינון חמשין תרעין. ראשיכם - אינון ראשים מאן אינון? אלא כל חד וחד אית ליה רישא לאתפשטא ולמיעל דא בדא ולאכללא דא בדא.
יא אשכחנא בספרא דחנוך - שאו שערים - אלין אינון תרעין דלתתא מאבהן ואינון תלתא בתראין. ראשיכם - אלין אינון ראשי אלפי ישראל, ואינון אבהן עלאי, ואינון ראשין דאינון תרעין. ובגין אלין - אינון אופנים דסחרן ונטלין לון על כתפייהו אמרי שאו שערים ראשיכם. שאו למאן? לראשיכם דאינון ראשין עלייכו ושלטנין עלייכו. והנשאו פתחי עולם - אלין אמהן. וארבע אינון דלתתא.
יב ויבא המלך הכבוד - דא מלכא עלאה דכלא, דאיהו מלך מההוא 'כבוד' דנהיר לסיהרא ומאן איהו? ה' צבאות. ויבא לאן אתר? למיעל אורייתא בארונא, בחבורא חדא כדקא יאות. וכיון דהאי עאל לאתריה - כדין אורייתא עאל בארונא ואתחבר חבורא חדא; אורייתא עלאה באורייתא דבעל פה. מתחברו לפרשא מילין סתימין.
יג אימתי? בשבועותיכם (במדבר כח כו) - למניינא דאתון מונין. דבכל שעתא דישראל עבדין חושבנין לירחין וזמנין - קב"ה אתקין תיבה גו אינון רקיעין ואעבר כרוזא "הא בני לתתא קדשו ירחא קדשו זמנא! אתקדשו כלכו לעילא!". ועביד לכל חילי דבשמיא דמתקדשין כחדא בעמא קדישא. וכלהו נטרי כחדא נטירא חדא. ועל דא בשבועותיכם - למניינא דאתון מונין אינון שבע שבתות.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0