פרק קכב: רעיא מהימנא · ח״ג רנב ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א וביום השמיני עצרת פר אחד איל אחד - הא אוקמוה מארי מתניתין, למלכא דזמין אושפיזין. לבתר דשלח לון אמר לאלין בני ביתא דיליה "אנא ואתון נעביד סעודה קטנה". ומאי עצרת? כמה דאת אמר זה יעצור בעמי, ולית 'עצר' אלא מלכות. מסטרא דשכינתא עלאה עביד סעודתא רברבא, ומסטרא דמלכותא - זעירא. ונוהגין למעבד ישראל עמה חדוה ואתקריאת 'שמחת תורה'. ומעטרן לספר תורה בכתר דיליה - רמז ס"ת לתפארת, שכינתא - עטרת תפארת.
ב אמר ר' אלעזר: אבא! אמאי מסטרא דאמא עלאה זמין לכל ממנן דכל אומין ומסטרא דשכינתא תתאה לא זמין אלא לאומא יחידה לקבל פר יחידא?
ג אמר ליה: ברי שפיר שאילת! בגין דמלכות איהי רמיזא לברתא דאיהי צנועה בבית אביה ואמה. ואיהי ארוסה ולא נשואה. לאו אורח ארעא למיכל עם אושפיזין. אבל אימא דהיא נשואה - אורח ארעא איהו (למיכל עם ארחי) בתר דמזמין בעלה אושפיזי למיכל על פתורא עם בעלה. ואי אינון אושפיזין נכראין - לא אכלי עמהון לא אבא ולא אמא, וכל שכן ברתא. ובגין כך בסעודתא דשבעין ממנן לא אשתתף למיכל עמהון חד מן מארי מלכא בגין דאינון נוכראין. אמר ליה, ודאי כען אתיישבת מלה בלבאי על בורייה!
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0