פרק קכז: ח״ג רמד ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א והקרבתם עולה לריח ניחח לה' (במדבר כח כז) - תא חזי בפסח כתיב והקרבתם אשה עולה לה', והכא לא כתיב אשה אלא והקרבתם עולה. מאי טעמא? יומא דא - יומא דעיילת כלה לחופה איהו. וישראל מנו יומין דדכיו, יומין ושבועין, ואתכלילו ועאלו ביומין דדכיו. והיא נפקת מכל סטרא בישא ונטרת יומי דכיו כדקא חזי. ורזא דא מלכא טעם בתולה טעים. בגין כך לא כתיב ביה אשה דהא אחרא לא קריב למשכנא והא אתרחק מתמן. ועל דא 'אשים' לאו הכא, ולאו אצטריכו להכא. וישראל מרחקן אינון מן סטרא בישא (ומנו יומין דדכיו יומין ושבועין ואתכלילו ועאלו ביומין דדכיו). א"ר אבא עדיין צריכין אנן לפתחא דא למפתח.
ב אמר ר' שמעון: ארימית ידי בצלו למאן דברא עלמא! ורזא דא אשכחן בספרי קדמאי. אשים אינון באמצעיתא ואתיין בסטרא דא ובסטרא דא, אדבקו באילנא דדעת טוב ורע; אדבקן ברע ואדבקן בטוב. ובגין כך בשאר יומין כתיב בהו אשה עולה, אבל בהני יומא דאילנא דחיי קיימא ולא אחרא - לית אנן צריכין ל'אשה' ולא אצטריך למהוי תמן. ויומא דא - יומא דאילנא דחיי איהו, ולא דדעת טוב ורע. ובגין דא והקרבתם עולה לריח ניחח לה' (במדבר כח כז) ולא "אשה לה' עולה". ועולה - לשם עולה כמה דאתמר. והא אתערנא מלי דפרים בני בקר וכל ההוא קרבן.
ג ובחדש השביעי (במדבר כט א) - כמה דאתמר יומא דראש השנה דינא דכל עלמא; דינא תקיפא ודינא רפיא. ועשיתם עולה (במדבר כט ב) - "והקרבתם" מבעי ליה כשאר כל יומין? מאי ועשיתם? אלא ביומא דא ועשה לי מטעמים כתיב. כמה מטעמים ותבשילים עבדו ישראל בהני יומי בעוד דמקטרגא אזיל לפשפשא בחובין דעלמא. ועל דא לא כתיב "והקרבתם" אלא ועשיתם עולה, ולא "אשה עולה". וכן בכל שאר יומין - לא כתיב אשה דלית לון חולקא בכל הני יומי, כל שכן בהאי יומא דאנן עבדין מטעמים ותבשילים בלא דעתא דסטרא אחרא. דהא יצחק משדר ליה לצוד צידה דחובין דבני עלמא ולאייתאה לגביה.
ד ובעוד דאיהו אזיל - ישראל נטלי עיטא ברבקה ועבדין כל אינון פולחנין, כל אינון צלותין. מזמני שופר ותקעין ליה בגין לאתערא רחמי. והא אוקימנא ויבא לו יין וישת - דאתי מרחוק מגו אתר דחמרא עתיקא, ושתי ואטעים ליה וחדי, ואחר כך מברך ליה בכמה ברכאן ואעבר על חובוי. מה כתיב? ויהי אך יצוא יצא יעקב ועשו אחיו בא מצדו (בראשית כז ל) - טעין מכמה טועני כמה דאתמר, והא אוקימנא מלה.
ה ובגין כך איהו יומא דיבבא וקרבנא איהו עולה. איל אחד - כמה דאתמר בגין אילו דיצחק. ושעיר עזים אחד חטאת (במדבר כט ד) - שוחד לסמאל לכפרה אנפוי בההוא בכיה דאיהו בכי בהאי יומא, כיון דחמי דלא אתעביד רעותיה והא למגנא צד צידה, כמה דאתמר. כגוונא דא יומא דכפורי, והא כתיב בפרשת אמור.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0