פרק ק: ח״ג רלח ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ובראשי חדשיכם וגו' (במדבר כח יא). וכי כמה ראשין אינון לסיהרא? והא לית רישא לסיהרא אלא שמשא דאיהו רישא לגבה? אלא ראשי - תרין בכל ירחא וירחא. ואינון יעקב ויוסף דמתחדתי על סיהרא. ועל דא בעו לחדתא לה.
ב פרים בני בקר שנים - אלא אינון דאמרה סיהרא דהיך ישתמשון בה, כחדא ואזעירת גרמה תחותייהו. ואיל אחד - דא איל דיצחק. וכי אברהם לאן אזיל? אלא בגין דאתער תמן עשו - אתכניש אברהם דלא יחמי ליה. ומאן איהו? שעיר דראש חדש. (תרי נוסחי) ובגין דזמין לאתערא תמן עשו דאיהו שעיר - אתכניש אברהם ולא אשתכח תמן. יצחק אשתכח תמן דרחימו דיליה לגביה כחמרא על דורדייה. יעקב אשתכח תמן לתברא אנפוי. יוסף דאיהו שור (ס"א שטן) דיליה לגבי רחל.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0