ח״ב רמח ע״א

פרק מח: ח״ב רמח ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א (היכל נוגה, נצח): היכלא תליתאה, היכלא דא, היכלא דקיימא בנהירו עלאה יתיר על כל אלין קדמאי, בהיכלא דא קיימין ארבע פתחין, חד לסטר דרום, וחד לסטר מזרח, וחד לסטר צפון, וחד לסטר מערב, בכל פתחא ופתחא אית ממנא חדא, דקיימא ממנא על כל פתחא ופתחא:
ב פתחא קדמאה, דא פתחא דקיימא ביה חד ממנא, מלכיא"ל שמיה, ואיהו שליטא על כל אינון פתקין דנפקו מבי דינא דמלכא לאתדנא עלמא (בההוא פתקא), בגין דהאי איהו ממנא לאשגחא בהו באינון פתקין, ותרין סופרין תחות ידיה, חד מימינא וחד משמאלא.
ג להאי אתייהיבו תקוני פתקין לאתקנא, עד לא יפקון מהאי תרעא לבר, ויתמסרו בידא דההוא ממנא די בהיכלא קדמאה, דהא מזמנא דאתמסרו בידא דההוא ממנא דבהיכלא קדמאה, הא נפקי מתמן, ולית רשו לאתבא לון.
ד דהא מיד אזדמן ממנא דסטרא אחרא מסאבא, מאריה דדינא קשייא תקיפא דלא מרחם, וסנגדיא"ל (ס"א וסעדיא"ל) שמיה, ואיהו ממנא על תרעא דהיכלא קדמאה (ס"א גריס אחרא ול"ג קדמאה) די בסטרא אחרא, דאיהו גהינם, וכמה אינון גרדיני נימוסין ממנן לשטיא בעלמא, וזמינין למעבד דינא.
ה ובגין כך, קיימא ההוא ממנא לעיינא בפתקין. ואינון תרין סופרין דקיימי תחות ממנא דא, שמשיא"ל וקמוא"ל, אלין סופרין לאתקנא פתקין, וההוא ממנא עלייהו דאיהו מלכיא"ל, בגין דבאינון היכלין די בסטר אחרא מסאבא, אתפקידו ממנן ידיעאן, בהפוכא מאלין ממנן די בהיכלין אלין, וכל אינון רוחין וכל אינון ממנן דתמן, כלהו לאבאשא.
ו תא חזי, האי סנגדיא"ל (ס"א סעדיא"ל) כד נטיל פתקא מסטרא דההוא ממנא דקיימא לפתחא קדמאה, פתח חד פתחא לסטרא דחשוכא, דאקרי בור שחת, ותמן ממנן אלף ורבבן זמינין לנטלא אינון פתקין, והאי ממנא עלייהו, וכדין כרוזין נפקין, וכמה גרדיני שטיין בעלמא, וההוא דינא אשתלים, ועל דא ממנא דא קיימא לעיינא בפתקין, ולאתקנא נימוסי פתקין עד לא נפקי מהאי פתחא, והאי פתחא איהו פתחא דדרום:
ז פתחא תניינא, דא פתחא דחיין ומותא תליין ביה, בגין דבהאי פתחא, חתמין חתימין דכל פתקין, דכיון דפתקין אתתקנן כדקא יאות, חד שמשא זמין גזריא"ל שמיה, ונטיל פתקין בהאי פתחא תניינא, ותמן חתמין להו.
ח ממנא חדא קיימא על ההוא פתחא, ועזריא"ל שמיה, וכל פתחא ופתחא אתקרי על שמא דההוא ממנא דאתפקדא עליה. האי ממנא תחות שולטניה ותחות ידיה תרין שמשין, די שמהון סנורי"א (ס"א סטרי"ה), עדיא"ל, חד מימינא וחד משמאלא. ההוא מימינא - ביה תליין חיין, וההוא דשמאלא - ביה תלייא מותא. ותרין חותמין בידייהו, חותם חיים וחותם מות, דא קאים לסטרא דא, ודא קאים לסטרא דא.
ט האי פתחא סתים כל יומי שתא, וביומא דשבתא וביומא דחדשא אתפתח, לאחזאה חיים בההוא חותמא, דתליין ביה חיים, בגין דשבת וחדש חותמא דחיים אתקיים בהו.
י ביומא דכפורי, דישראל כלהו קיימי בצלותין ובעותין, ומשתדלי בפולחנא דמאריהון, סתים ההוא פתחא עד שעתא דצלותא דמנחה. כיון דאעבר האי צלותא דמנחה, מאתר בי דינא דהיכלא דזכותא חד אוירא נפקא, ופתחא דא אתפתח, והאי ממנא דהיכלא דא קיימא, ואינון תרי שמשין חד מימינא וחד משמאלא, וחותמי דחיים ומותא בידייהו, וכל פתקין דעלמא קמייהו, וכדין אחתימו הן לחיים הן למות, ודא הוא פתחא דמזרח:
יא פתחא תליתאה, דא פתחא דקיימא בקיומא, למנדע כל אינון די דינא יעבר עלייהו, בין למרעין בין למכאובין בין למסכנו, דינא דלא קיימא למותא. כד תרעא דפתחא דא סגיר כדין דינא אתרשים על בר נש דלא תייבין ליה, בר בחילא דצלותא תקיפא ותיובתא שלים דכתיב (איוב יב יד) יסגור על איש ולא יפתח.
יב חד ממנא קיימא על פתחא דא, וקפציא"ל שמיה, והאי ממנא על פתחא דא, בגין לסגרא האי פתחא על ההוא בר נש דאתחזי לאתענשא, בגין דלא יתקבל בצלותא, עד דיתוב לקמי מאריה.
יג ובההוא זמנא דאתגזר דינא בבנוי דלא חאבו באינון רביין זעירין, חד ממנא שמשא תחות ידיה, עיריא"ל שמיה, ונפק וכריז לסטר שמאלא, עד דאתער חד רוחא דאיהו רוחא דפגימו, אתברי בפגימו דסיהרא, ואקרי אסכר"א, והאי איהו רוחא דקיימא על דרגא (ס"א פתחא) רביעאה בהיכלא תליתאה די בסטר מסאבא, ודא קיימא על קטולא דילהון, ויתחזי לון לרביי כאתתא דרביאת לרביי, ואחידת לון וקטלת לון,
יד וכדין ההיא נשמתא סלקא, ואחיד לה האי ממנא, וסלקא לה לממנא דקיימא על היכלא רביעאה, וההוא ממנא מגדלא לון ואשתעשע בהו, וסליק לון לאתחזאה קמיה מלכא קדישא, בכל שבת ושבת ובכל ריש ירחא וריש ירחא, ואתחזון קמיה ואתברכון מניה. ובשעתא דרוגזא שלטא, אסתכל בהו קודשא בריך הוא, וחייס על עלמא.
טו וכל אינון רביין, דלא אשלימו שנין, עד תליסר שנין ויומא חד, כלהו אתמסרו בידא דהאי. מתליסר שנין עד עשרים, כלהו אתמסרו על ידא דרוחא אחרא דאקרי אגיריסו"ן, דנפקא מהאי נחש עקימא דגרים מותא לכל עלמא, ואיהו יצר הרע. מעשרין שנין ולעילא, אתדן בר נש מבי דינא, אתר דאקרי זכותא, איהו בגרמיה אתא, ובחובוי אתדן ואתמסר בידא דהאי חויא דאיהו מלאך המות. בגין דהא מעשרין שנין ולתתא, עד תליסר שנין,
טז האי רוחא דקיימא ביה כנחש, אזיל אבתריה, דא אגיריסו"ן דקאמרן, בגין דלא אתנטיר כד הוה רבייא דקיק כדקא יאות, וחמי ביה סימן דיתפגים לבתר, והאי אתנטיל בלא רשו, ועל דא כתיב (משלי יג כג) ויש נספה בלא משפט, ורזא דא כתיב (בראשית א לא) והנה טוב מאד, ותנינן והנה טוב מאד - דא מלאך המות, דאקדים ליה עד לא יתפגים לבתר, והאי ממנא דקאים על האי פתחא, אעיל נשמתיה וסלקא לה לעילא.
יז מתליסר שנין ולתתא, אתדן על חובוי דאבוי, ואתמסר בידא דהאי אסכר"א דקאמרן, וכל חד וחד, היכלא דא לקבל היכלא דא, דא בהפוכא מן דא כדקאמרן, והאי פתחא איהו לסטר צפון:
יח פתחא רביעאה, פתחא דא קיימא לאסוותא, ואקרי פתחא דאסוותא, בהאי פתחא קיימא חד ממנא פדיא"ל שמיה, והאי קיימא על כל אינון אסוותין דעלמא, ולאעלא צלותין דכל אינון מארי דמכאובין ומרעין וצערין, והאי איהו סליק בכל (נ"א לכל) אינון צלותין, ואעיל לון קמי קודשא בריך הוא.
יט והאי איהו מלאך מליץ אחד מני אלף (איוב לג כג), בגין דאינון אלף קיימין בההוא פתחא והאי חד מנייהו, וכתיב ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר, בגין דסליק בהאי (נ"א להאי) צלותא, וקיימא מליץ טוב עליה דבר נש, ואדכר זכותיה דעבד קמי מלכא קדישא, בגין דהאי איהו דקיימא תדיר לטב, ועל דא כל אסוותא קיימא בהאי פתחא די פדיא"ל ממנא ביה. פתחא דא איהו לסטר מערב, ובגין דא, אלין ארבע פתחין קיימין בהיכלא דא.
כ בהיכלא דא קיימא רוחא חדא דאקרי נגה, האי איהו רוחא דשליטא בהאי היכלא, וכל זיוא וכל תיאובתא קיימאן ביה. האי רוחא איהו קיימא לכל אינון דאית לון חולקא בעלמא דאתי, דא אעטר לאינון נשמתין בזיוא דיקרא, בגין למנדע כל אינון רוחין די בהיכלין אחרנין, דדא איהו בר עלמא דאתי, ויעבר בכלהו, ולית מאן דימחי בידיה.
כא האי רוחא, איהו רוחא דכיא, בריר מאלין תתאין, זהריא"ל שמיה, מההוא משחא דרבות קודשא דנגיד מעלמא דאתי, נגיד ביה, ומההוא משחא אתברי (נ"א אתרבי) ואצמח, והאי איהו נר, כמה דאת אמר (תהלים קלב יז) ערכתי נר למשיחי, בגין דהאי איהו סדורא לאדלקא בוצינין מתתא לעילא, כד שרא עליה נהירו דנגיד מלעילא, בגין דהאי אתסדר, כד אתכלילו ביה כל אינון תתאין לתתא.
כב וכד אתסדר האי רוחא בכל אינון תתאין ונהיר, כדין אפיק מניה נהורא חד די שמיה אקריא"ל, (ס"א אהדיא"ל), והאי איהו כליל ברוחא דא, האי קיימא תחות רוחא, לאמשכא (ס"א לאמשחא) לכל אינון נשמתין דסלקין, דאית לון חולקא בעלמא דאתי, ואתחזון לסלקא לעילא.
כג בגין דכד נשמתא סלקא, ועאלת באינון היכלין תתאין, רשימא איהו בעשרין ותרין אתוון דאורייתא, דרשימין בהאי נשמתא, וכד נשמתא זכאת וקמת קמיה דההוא רוחא, דא ממנא אהדיא"ל משח לון, וסלקין ועאלין בההוא נהר דינור, וסלקין ואתקריבו לקרבנא.
כד האי נהורא כליל בתלת נהורין, בגין דההוא רבות משחא, אתכליל בתלת גוונין, וכד נציץ האי נהורא, נציץ מניה עשרין ותרין (אתוון) נהורין, לקבל עשרין ותרין אתוון דאורייתא דרשימין בהאי נשמתא, ואלין עשרין ותרין נהורין כלהו ממנן שמשין דקיימי עמיה, וכלהו אתקרון על שמא דהאי נהורא דעלייהו, וכלהו אתכלילו ביה. האי נהורא וכל אינון נהורין אתכליל בהאי רוחא, והאי רוחא כליל ביה, ואסתכי לאתיישבא גו היכלא רביעאה,
כה רוחא דא, כד אתכליל מנהורא דא, ומכלהו נהורין. כד דחיין (נ"א דחקין) לאתנצצא נפקא מנייהו חד חיוותא קדישא, כלילא בתרי גווני, אריא ונשרא, ואיהי חד דיוקנא, והאי אקרי אהיא"ל (ס"א אתיא"ל).
כו והאי חיוותא קדישא, נפקי מנציצו דילה, כד מטי נהירו דהאי רוחא עלאה בה, ארבע אופנים, כלילן בכל גוונין, ואינון הדריא"ל, יהדריא"ל, אהדוריא, אסימו"ן, (נ"א אטימו"ן) כל אלין בתמנייא גדפין, ואלין אינון ממנן, על כל חילי שמיא מגיחי קרבאן, בגין דלא אשתכח קרבא בעלמא או עקירו דמלכותא מאתרייהו, עד דחילי שמיא וכוכבייא דשאר רקיעין, כלהו אחזיו קרבין וסכסוכין אלין באלין. ואלין ארבע אופנים קיימי עלייהו לארבע סטרין דעלמא.
כז אלין ארבע, כד נטלין לאגחא קרבין, מרזא דהיכלא דלעילא נטלין, דאיהו בי דינא, ואקרי זכותא, מזיעא דילהון אפיקו כמה חילין ומשיריין דלית לון חושבנא, וכלהו קיימי תחות אלין אופנים.
כח מנהון קיימי על שירתא, ומנהון שליחן על עלמא, לקבל אינון שליחן דלסטר מסאבא, דנפקי מגו ההוא היכלא תליתאה דילה, ואינון מקטרגי עלמא לאבאשא, ואלין אשתכחו לקבלייהו, דלא ישלטון לגבי אינון דמשתדלי באורייתא, כמה דאת אמר (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך וגומר, וכתיב על כפים ישאונך פן תגוף באבן וגומר, דא (ישעיה ח יד) אבן נגף צור מכשול. האי אקרי אבן נגף צור מכשול, והאי אקרי (שם כח טז) אבן בחן פנת יקרת, צור ישראל, וכלא קיימא דא לקבל דא.
כט מרזא דהיכלא תליתאה די בסטרא אחרא, נפקי תרין רוחין, דאקרון א"ף וחמ"ה, ומתרין אלין נפקין כל אינון שליחן דאזלין לאסטאה בני נשא מארחא דקשוט, ואלין אינון דקיימאן ואקדימו על בר נש דקא אזיל לאורחא דמצוה, ועל דא אלין אופנים קיימן לקבלייהו, בגין לאגנא עליה דבר נש דלא יתנזקון. מאלין תרין רוחין דחיל משה כד הוה נחית מן טורא, דכתיב (דברים ט יט) כי יגרתי מפני האף והחימה.
ל באמצעיתא דהיכלא דא, אית אתרא אחרא, דקיימא לעילא לעילא, בארבע פתחין, לארבע סטרי עלמא, ועשר ממנן לכל פתחא ופתחא, וחד ממנא עלייהו, והאי כליל בנהורא דאקרי אהדיא"ל, והאי איהו אופן בתוך האופן, משלבן דא בדא.
לא אלין ארבעין, נטלי דינא מבי זכותא, לאלקאה להאי נשמתא דחבאת לאלקאה, ואלין קיימי בשלהובי נורא לגבי אינון נשמתין, וטאסין לבר מהיכלא דא, ואלקאן לנשמתא דא וקיימא נזיפא לבר כל אינון יומין דאתגזרת עלה, ולא עאלת לפרגודא.
לב ואלין ארבעין, אינון דקיימין ומנזפין ומנדין, לכל אינון דאפיקו מפומייהו מלה דלא אצטריכא, ובתר דא אפיקו מפומייהו מלה קדישא מלה דאורייתא, ומטנפי פומייהו בה, ואלין קיימי ומנדין לון, וקיימי בהאי נדוייא ארבעין יומין, דלא אשתמע צלותהון.
לג וכן לכל אינון דחאבו אינון חובין דבעיין לנזפא, עשרה כרוזין נפקי בכל יומא, ומכרזי בכל אינון רקיעין ובכל אינון חילין ומשיריין "אזדהרו בפלנייא דאיהו נזיפא, נזיפא איהו על חובא פלוני דעבד", עד דתב קמיה מאריה, רחמנא לישזבן.
לד כד תב מההוא חובא, מתכנפי אלין ארבעין, ושראן ליה, וכדין אכריזו עליה, "פלנייא שרא נזיפא", מכאן ולהלאה צלותיה עאלת. ועד לא תב, נזיף איהו לעילא ותתא, ונטירו דמאריה אתעדי מניה, ואפילו בליליא נשמתיה נזיפא, דסתמין לה כל תרעי שמייא ולא סלקא, ודחיין לה לבר.
לה האי אופן דקיימא על אלין ארבעין, כד נטיל, מטא לההוא אתר דאקרי תא הרצים (מ"א יד כח) (דה"ב יב יא), וכד עאל, עאלו עמיה אינון ארבעין די ממנן בארבע פתחין, וסלקין כל אינון מגינין די דהבא, ואלין אינון מלאכין דאקרון חשמלי"ם, ואינון מגינין וסייפין ורומחין, דרהטי לאגנא עלייהו דישראל משאר עמין, ולאגחא קרבא בהו, ולנקמא לון כפום שעתא בלא אריכו.
לו ובגין כך אקרי תא הרצים, אתר דאינון רצים רהטי ואוחו לאגחא, ולנקמא נוקמין לקבל רצים אחרנין, דרהטי לאבאשא ולאתרעא מזלין, לשלטאה עלייהו. ורזא דא (אסתר ג טו) הרצים יצאו דחופים - רצים מסטרא דא ורצים מסטרא דא, ובגיניהון (שם ח טו) והעיר שושן צהלה ושמחה או נבוכה; אי מקדמי אלין דהכא - העיר שושן שמחה, ואי מקדמי אלין דסטרא אחרא - העיר שושן נבוכה.
לז והא אוקימנא, דבכלא קיימין אלין לקבל אלין, סטרא דא לקבל סטרא דא, ובגין כך אלין מגינין לכלא. כד סלקין אלין באלין, נפק חד אוירא דלעילא, ואתעבידו כלהו מגן חד, וסימניך (בראשית טו א) אנכי מגן לך.
לח תריסר גלגלין אינון דסחראן גו היכלא דא, ואינון אקרון שרפים, דתרין גוונין חוור וסומק, רחמי ודינא, אלין אינון קיימי לאשגחא תדיר על כל אינון מארי דצערא, דצערין לון שאר עמין ודחקין לון. ואקרון חלונות. והיינו דכתיב (שיר ב ט) משגיח מן החלונות.
לט ואלין קיימי לאסתכלא, כל אינון דמצלאן צלותייהו, דמקדמי לבי כנישתא, ואתמנון מאינון עשרה קדמאי, כדין סלקין וכתבין לון לעילא, בגין דאלין אקרון "חברים" לגבייהו, הדא הוא דכתיב (שם ח יג) חברים מקשיבים לקולך השמיעיני.
מ זכאין אינון צדיקייא, דידעי לסדרא צלותהון כדקא יאות, בגין דכד האי צלותא שראת לאסתלקא, אלין סלקין בהאי צלותא, ועאלין בכל אינון רקיעין, ובכל אינון היכלין, עד תרעא דפתחא עלאה, ועאלת ההיא צלותא קמי מלכא לאתעטרא, כמה דאתמר.
מא תא חזי, כל אינון דמצלאן צלותין ומקדשי למאריהון ברעותא שלים, האי צלותא בעייא לאפקא לה מגו מחשבה, וברעותא, ומלולא, ורוחא, וכדין אתקדש שמיה דקודשא בריך הוא. וכד מטאת לגבי אלין חברים, כלהו נטלי לההיא צלותא, ואזלאן בהדה עד היכלא רביעאה, בההוא פתחא, ואלין משבחין בההוא זמנא דמצלאן צלותין, ומקדשי בההוא זמנא, אלין אינון די ממנן ביממא בהו בישראל למהוי עמהון חברים, (נ"א ולאו בליליא, כאינון) ובליליא באינון אחרנין דאמרי שירתא בליליא.
מב ותא חזי, כתיב (משלי כח כד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית, והא אוקמוה, בגין דמנע ברכאן דקודשא בריך הוא, דאיהו אביו, כמה דכתיב (דברים לב ז) שאל אביך ויגדך, וכתיב (משלי כג כה) ישמח אביך, ואוקמוה.
מג חבר הוא לאיש משחית, מאן איש משחית? דא איהו ההוא איש דפגים לסיהרא, ואקרי (שם כז כח) איש תהפוכות, (תהלים קמ יב) איש לשון, (בראשית כה כז) איש יודע ציד איש שדה, והאי איהו איש משחית, דהאי איהו מנע ברכאן מעלמא. אוף הכי, מאן דמנע ברכאן מעלמא, חבר הוא להאי איש משחית כדקאמרן. ודא הוא רזא, בגין דאצטריך ליה לבר נש לברכא לקודשא בריך הוא, ולצלאה צלותיה כדקא יאות, בגין דיתברך שמיה קדישא, ויתחבר באלין חברים קדישין. ולא יפגום צלותיה בגין דימנע ברכאן מעלמא, ומתחבר בההוא חבר איש משחית דאיהו מנע ברכאן מעלמא, וגרים מותא לכלהו.
מד כתיב (דברים יח יא) וחובר חבר, מאי וחובר חבר? ההוא מאן דאזיל בתר סטרא אחרא, וחרש חרשין, איהו משיך עליה רוחא אחרא מסאבא, ואתחבר בההוא חברותא דההוא חבר רע, ושארי בחברותא בהדי ההוא חבר איש משחית. אמאי אקרי "חבר"? בגין דבשעתא דאתייליד בר נש אתחבר עמיה, ותדיר קיימא בהדיה חבר, לבתר אתהפך ליה "חבר איש משחית".
מה והכי אית בסטרא דקדושה בסטרא דימינא, חבר טוב, דעביד טיבו עמיה דבר נש בעלמא דין ובעלמא דאתי. ואלין חברים קיימי תדיר עליה דבר נש, בחברותא חדא, לשיזבא ליה, ולאגנא עליה, ולמהוי עמיה חברים, לקדשא שמא דמאריהון, ולזמרא ולשבחא קמיה, תדיר.
מו מאלין נפקי ארבע סמכין אחרנין, לאינון תריסר דקאמרן, הני חברים, ואלין אינון קיימי לגבי אינון דיעטין עיטא לאבאשא לצדיקייא, אף על גב דלא עבדי, וסלקי ואודעי מלה לעילא ובטלי לההוא עיטא, ואלין אקרון אראלי"ם. ואף על גב דכלהו אתמנון לדא, כל חד וחד אתמנא ואתפקד על מלין ידיעאן, ותחות אלין לית לון חושבנא.
מז אלין ארבע, קיימי לארבע סטרי עלמא, וכל חד קאים לאשגחא עלייהו דישראל, ואלין אקרון חרכים, כמה דאת אמר (שיר ב ט) מציץ מן החרכים. שמא דאלין ארבע דאקרון חרכים: עיגא"ל, עירי"ה (נ"א עזרי"ה), עריא"ל, יהירא"ל. עיגא"ל איהו קאים לסטר מזרח, ודא קיימא לאשגחא על כל אינון דעבדין עובדין טבין, ועל כל אינון דמחשבי מחשבה דמצוה, אף על גב דלא יכלי למעבד.
מח עירי"ה קיימא לסטר דרום, ודא קיימא לאשגחא לכל אינון דמנחמי למסכנא, או דצערי לבייהו עליה, אף על גב דלא יכלי למיהב ליה, ולאינון דאזלי לאורחא דמצוה, ולאינון דעבדי חסד עם מתים, ואיהו קיימא קיומא דאמת, והאי אתמנא לאדכרא ליה לעילא, ולאחקא דיוקניה לעילא, לאעלא ליה לעלמא דאתי.
מט עריא"ל קיימא לסטר צפון, ודא קיימא לאשגחא לכל אינון דחשיבו למעבד בישין, ולא עבדי, או בעאן למחטי ואתו למעבד, ואתקף ביצריה ולא עביד.
נ יהירא"ל קיימא לסטר מערב, והאי קיימא לאשגחא לכל אינון דלעאן באורייתא, ועיילי בנייהו למלעי באורייתא לבי רב, ולכל אינון דמסתכלי על מרע כד איהו בבי מרעיה ואשגחו עליה, ואודעו ליה דיסתכל בחובוי ובעובדוי ויתוב מנייהו למאריה, בגין דכל מאן דישתדל בההוא מרע דיסתכל בעובדוי ויתוב בתיובתא קמי קודשא בריך הוא, איהו גרים ליה לאשתזבא, ולאתבא ליה רוחיה. ועל דא כתיב (תהלים מא א) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', מאי ביום רעה? "ביום רע" מבעי ליה? אלא ביום רעה, ביומא דשלטא ההיא רעה למיסב נשמתיה, אשרי משכיל אל דל - דא הוא מרע, כמה דאת אמר (ש"ב יג ד) מדוע אתה ככה דל בן המלך, ובגין כך, ביום רעה ימלטהו ה',
נא ואלין אינון דמסתכלי בההוא מרע, לאתבא ליה מחובוי גבי קודשא בריך הוא, כמה דאוקימנא. בהיכלא דא קיימא עליה לאשגחא, וביומא דשריא דינא על עלמא ישתזיב מניה, כמה דאת אמר ביום רעה ימלטהו ה' - יומא דאתמסר דינא לההיא רעה לשלטאה ביה (על עלמא), וכלהו אלין קיימי לאשגחא, ועל דא אקרון "חרכים".
נב ביומא דראש השנה, כד קודשא בריך הוא קאים בדינא על עלמא, וההוא סטרא בישא אתי לאסטאה, כדין מתכנפי כל הני, וקיימן קמי קודשא בריך הוא, וכדין מתעטרן כלהו, וקיימן קמי קודשא בריך הוא. בההוא זמנא מה כתיב, משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, מציץ, כמאן דאשגח מאתר דקיק, דחמי ולא חמי כל מה דאצטריך, ולבתר משגיח מן החלונות, אתר אשגחותא יתיר, דפתח פתחין לרחמא על כלא, וכד קודשא בריך הוא אשגח על עלמא, אסתכל באלין חלונות, ובאלין חרכים, וחייס על כלא.
נג וכדין כד ישראל תקעין בההוא שופר, ואתער מתתא ההוא קול דנפיק משופר, כליל מאשא ומיא ורוחא, ואתעביד מכולא ההוא קול בגין לאתערא קול עילאה דנפקא מגו ההוא שופר, דאיהו כגוונא דא כליל באשא ובמיא ורוחא כדין כרוזא נפקא, ואכריז בכלהו רקיעין, ואמר קול דודי הנה זה בא וגומר, משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים.
נד וכדין ידעי כלהו, דהא קודשא בריך הוא חייס עלייהו דישראל, ואמרי זכאין אינון ישראל, דאית לון עיטא בארעא, בגין לאתערא רחמי מלעילא. כדין כתיב (תהלים פט טז) אשרי העם יודעי תרועה, יודעי תרועה ודאי, יודעי תרועה, מתברי האי תרועה, דאיהו דינא קשייא, דכלא אתדנו ביה, זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי בגין דאינון ידעי ארחוי דקודשא בריך הוא, וידעי למהך בארחוי, וליחדא יחודא כדקא יאות.
נה אלין חלונות ואלין חרכים קיימי כלהו לאחדא כל צלותין דסלקין מתתא לעילא, ולאשגחא בהו, לאעלא לון קמי קודשא בריך הוא, ועל דא כל בית הכנסת דלאו ביה חלונות, לאו אתר לצלאה ביה כדקא יאות.
נו דהא בית הכנסת לתתא, לקבל בית הכנסת דלעילא. בית הכנסת דלעילא אית ביה חלונות כמה דאמרן, הכי נמי לתתא. לעילא כנסת הגדולה, אית ביה תריסר חלונות עלאין, הכי נמי להאי בית הכנסת תתאה. וכלא קיימאן דא לקבל דא, בגין דעלמין קיימין אלין כגוונא דאלין, וקודשא בריך הוא סליק יקריה בכלא. ועל דא ביום רעה ימלטהו ה', כד שלטא ההיא סטרא בישא, ימלטהו ה'.
נז כגוונא דא, האי ממנא יהירא"ל, קיימא על כל אינון דחייסי על מסכני, כמה דאת אמר אשרי משכיל אל דל, ובגין דא כלא קיימא בהיכלא דא, והיכלא דא אתכליל בהיכלא אחרא רביעאה, דתמן הוא גזרין ודינין לכלא. זכאה חולקיה מאן דידע גנזי דמאריה, ליחדא ליה ולקדשא שמיה דמאריה תדירא, למזכי ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי: היכל הזכות היכל הגבורה של ז"א דבריאה:

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0