פרק טו: ח״ג ל ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א אמר רבי חייא: היינו דתנינן, בעובדא דלתתא אתער עובדא לעילא! אי עובדא דלתתא היא בקדושה - אתער קדושה לעילא ואתי ושריא עליה ואתקדש ביה. ואי איהו אסתאב לתתא - אתער רוח מסאבותא לעילא, ואתי ושריא עליה ואסתאב ביה; דהא בעובדא תליא מלתא.
ב דהא לית לך טב וביש, קדושה ומסאבותא, דלית ליה עקרא ושרשא לעילא. ובעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא. מה דתלי בעובדא - בעובדא אתער לעילא ואתעביד עובדא. ומה דתלי במלין - במלין. כד אתגזר במלה - אתער הכי לעילא.
ג ואי תימא מלה מה אתער? אלא הכי כתיב ודבר דבר (ישעיהו נח יג) - ההוא דבר אתער מלה אחרא לעילא דאקרי דבר - דבר ה' אשר היה (הושע א א), ודבר ה' היה יקר (ש"א ג א), בדבר ה' שמים נעשו (תהלים לג י). דהא תנינן, ההיא מלה סלקא ובקע רקיעין עד דסלקא בדוכתיה ואתער מה דאתער; אי טב טב, אי ביש ביש. ועל דא כתיב ונשמרת מכל דבר רע (דברים כג י).
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0