רעיא מהימנא · ח״ג כט ע״א

פרק ט: רעיא מהימנא · ח״ג כט ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ונפש דתלמיד חכם אתקריאת 'שבת מלכתא', נפש יתירה דשבת. ועונג דיליה נשמת חיים ורוח שכלי. ואינון נשמה יתירה רוח יתירה - יתר על נשמה ורוחא ונפשא דאינון עבדין דשלטין בגופא דיומין דחול. נשמה יתירה - נשמת כל חי, כתר בראש צדיק דאיהו יום שבת. ובהאי נשמה יתירה תהלל יה דאינון אבא ואימא דעלה אתמר עין לא ראתה אלהים זולתך (ישעיה סד ג). בגין דאיהו מרכבה לעלת העלות דאיהו מכוסה, ולא שליט עליה עינא. ובגין דא עין לא ראתה.
ב רוחא יתירה - נהר דנפיק מעדן מבין אבא ואימא, ומהלכו חמש מאה שנין, ומטי לשתיתאה דאיהו צדיק להשקות את הגן דאיהי נפש יתירה מלכות.
ג נשמה דשלטא ביומין דחול על עבד ה' - איהי מכסא הכבוד, כמה דאוקמוה מארי מתניתין כל הנשמות גזורות מתחת כסא הכבוד. ורוח דשלטא ביומי דחול על עבד ה' - איהי מעבדא דמלכא, מטטרו"ן, כליל שית סדרי משנה, ואיהי שש מעלות לכסא. ונפש דשליט בחול - איהי מכסא דין, סנדלפון, תכלת שבציצית, כמעשה לבנת הספיר. אבל ברתא דמלכא בפסח איהי נפש השכלית, ליל שמורים, מצה שמורה, ורוח שמור. לקבליה איהי יום טוב ואיהי יום שבת. זכור ושמור. בגין דאיהי אצילות ממלכות.
ד והכי תלמידי חכמים בנוי דמלכא ומטרוניתא אתקריאו 'שבתות וימים טובים'. ולית לון מדילהון - דלאו אינון בעלי מלאכה כשאר עבדין בנוי דחולין. אגרא דילהון בעלמא דין ובעלמא דאתי לענגא לון בכל מיני מאכל ומשתה, ולאוקרא לון בלבושין שפירין כגוונא דשבת דאתמר ביה כבדהו בכסות נקיה. כל מה דעבד בר נש לשבתות וימים טובים - אית למעבד לון!
ה ומאן דמחלל שבת - חייב סקילה. והכי מאן דאשתמש בתגא - חלף. והכי הוא המשתמש במי ששונה הלכות דמחלל תורתיה! וכל שכן המבזה ליה - כאילו מבזה שבתות ומועדות! ואוקומוה מארי מתניתין כל המבזה את המועדות כאלו כופר בעיקר.
ו וכגוונא דכל מאני בית המקדש אתקריאו 'קדש' - הכי כל אינון דמשמשי תלמידי חכמים אתקריאו 'קדש'. ותלמידי דרב דאינון לקבל אברים דגופא אתקריאו 'קדש קדשים'. ורזא דמלה קא רמיז בהון - והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים (שמות כו לג). ומטטרו"ן! אַתְ ומשריין דילך צריכין לקרבא לון קרבנא קדם ה' בכל ליליא!
ז 'עשייה' - לקבל עליה עול מלכות שמים - דא קבלת יסורין דעניות לתלמידי חכמים. איהו מות לגופא דבעירן. דמזונא דאורייתא איהו מזונא דנשמתא ורוחא ונפשא שכליים, דאינון כהן לוי וישראל. כהן - ביה י' חכמה ודאי, לוי - ביה ה' תבונה, ישראל - ביה דעת ודא ו'. נפש יתירה - ה' בתראה, רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה. ותורה - דא אדם! הדא הוא דכתיב זאת התורה אדם (במדבר יט יד). ודא כליל שמא מפרש יו"ד ה"א וא"ו ה"א. האי איהו אורייתא מזונא לאדם, בארבע אנפין דיליה. מזונא דבעירן - נהמא וחמרא ובשרא וכל מיני פירות. זה לעמת זה עשה האלהים (קהלת ז יד).
ח וצריך בר נש לקרבא בכל ליליא קרבן נפשא ורוחא ונשמתא דבעירן קדם ה'. ויתודה בכמה מיני ודויין. ויסלק לון במחשבתיה קרבנא קדם ה' לאפקא לון בקריאת שמע לקמי קודשא בריך הוא. ויפיק רוחיה דדפיק בערקין דלבא. נפש - יכוון בשריפתה ובשחיטתה ובנחירתה דהוו נחירין כהניא! הדא הוא דכתיב ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל, והיינו חנק. ותלתא מיתות אלין הוו כמרה סומקא ירוקא אוכמא, דאינון בכבד במרה בטחול. ואינון כתלת קליפין דאגוזא.
ט וקודם דא יתקן מזבח אבנים, ויכוון למעבדה סקילה ממרה חוורא דשלטת בכנפי ריאה, באינון סרכות דאלין בעירן תפוסין תמן. ונחיתת אשא תכלא וישצי לון. ויהון חיון ובעירן ועופין דכיין לקרבא לה' ולשרייא שמיה עלייהו. בההוא זמנא יתקיים בהו ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים (דברים ד ד)! ויהון כסוסיא דרכיב מאריה עלייהו. הדא הוא דכתיב כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה (חבקוק ג ח). ובההוא זמנא אדם ובהמה תושיע ה' (תהלים לו ז).
י ותלמיד חכם איהו שקיל לכל מארי תורה! והכי צריך למהוי שקיל גרמיה מסטרא דאורייתא! ומסטרא דאברים דגופא צריך למישקל גרמיה לכל עמי הארץ, כמה דאוקמוה מארי מתניתין לעולם יראה אדם עצמו כאילו כל העולם כלו תלוי בו. ויכוין בנפשיה וברוחיה ובנשמתיה למעבד לון קרבנין עם כל בני עלמא - וקודשא בריך הוא מצרף מחשבה טובה למעשה. ובדא אדם ובהמה תושיע ה'. קמו כלהו תנאין ואמוראין לגביה ואמרו כלהו בקלא חדא: "אנת הוא רעיא מהימנא דאית לך רשו למעבד כל דא - דאנת שקיל ככל ישראל! ובגין דא שלח לך קודשא בריך הוא בינייהו!"
יא תוספתא [זאת תורת העולה. אמר רבי חייא, האי קרא אוקימנא ליה בהאי גוונא: זאת תורת - דא כנסת ישראל. העולה - דא מחשבה רעה דאיהי סלקא על רעותא דבר נש לאסטאה ליה מארחא דקשוט. היא העולה - היא היא דסלקא ואסטייה ליה לבר נש, ובעי לאוקדא ליה בנורא, בגין דלא יתיהיב ליה דוכתא לאסטאה, ובגין כך על המזבח. כל הלילה - מאן לילה? דא כנסת ישראל דאיהי 'זאת', לאתדכאה בר נש מההוא רעותא.
יב על מוקדה - בגין דנהר דינור איהו אתר לאוקדא לכל אינון דלא קיימי בקיומייהו, דהא עאלין לון בההוא נורא דדליק, ומעברי שלטניהון מעלמא. ובגין דלא תשלוט אצטריך על מוקדה כל הלילה, ואתכפייא ולא שלטא. (ע"כ תוספתא):] זהר

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0