ח״ג ל ע״ב

פרק יז: ח״ג ל ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א רבי יצחק פתח: הכהנים לא אמרו איה ה', ותופשי התורה לא ידעוני, והרועים פשעו בי (ירמיה ב ח). הכהנים - אלין כהנים דמשמשין בכהונה גדולה, ומקרבין מלין קדישין לאתרייהו, ומייחדין יחודא כל חד וחד כדקא חזי. ותופשי התורה. מאן אינון תופשי התורה? וכי כהני לאו תופשי התורה נינהו?! אלא אלין אינון ליואי דתפשי בכנורות, דאתיין מסטרא דאורייתא, ואתיהיבת מסטרא דלהון אורייתא. ואינון ממנן על שבחא דתושבחתא דמלכא קדישא ליחדא ליה יחודא שלים כדקא יאות. והרועים פשעו בי - אלין אינון רברבי עמא, דאינון רעיין לעמא כרעיא דמדבר עאניה.
ב ואלין אינון תלת דרגין דבעיא לאשתכחא תדיר על קרבנא; לאשתכחא רעוא לעילא ותתא, ולאשתכחא ברכאן בכלהו עלמין. כהנא מקרב קרבנא, ואתכוון ליחדא שמא קדישא כדקא חזי, ולאתערא סטרא דיליה. וליואי אתכוונן בשיר לאתערא סטרי דילהון, ולאתכללא בסטרא דכהנא. וישראל אתכוון לבא ורעותא לתיובתא שלימתא, ואתכנע קמי מלכא קדישא. והאי - נטיל כלא ואתכפר חוביה ואשתכח חדוותא בעלאי ותתאי!

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0