ח״ג לג ע״ב

פרק כז: ח״ג לג ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א רבי אלעזר הוה אזיל מקפוטקיא ללוד, והוו עמיה רבי ייסא ורבי חזקיה. פתח רבי אלעזר ואמר: ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וגו' (ישעיהו נא טז). תנינן, כל בר נש דאשתדל במלי דאורייתא ושפוותיה מרחשן אורייתא - קודשא בריך הוא חפי עליה, ושכינתא פרשא עליה גדפהא. הדא הוא דכתיב ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך. ולא עוד אלא דהוא מקיים עלמא וקודשא בריך הוא חדי עמיה כאלו ההוא יומא נטע שמיא וארעא. הדא הוא דכתיב לנטוע שמים וליסוד ארץ. ולאמר לציון עמי אתה -
ב מכאן אוליפנא דישראל אקרון בשמא דציון, דכתיב ולאמר לציון עמי אתה. וחמינא דכנסת ישראל אקרי בשמא דציון דכתיב ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה (ישעיהו א כז).
ג תו פתח ואמר: צור תעודה חתום תורה בלמודי (ישעיהו ח טז) צור תעודה - דא סהדותא דדוד דכתיב וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם (תהלים קלב יב). צור היא קישורא, כמאן דקטר קיטורא באתר חד. חתום תורה בלמודי - חתום תורה - חתימה דאורייתא וכל נגידו ורבו דנגיד מלעילא. באן חתימה דיליה? בלמודי! בגין דתמן אתכנש רבו ומשחא בין תרין קיימין דתמן שריין. אתר כנישו דכל רבות ומשח דנגיד מלעילא, לאשדאה ליה בפומא דאמה ולארקא ליה בהאי תעודה. וכדין אתקשר כלא קשרא חד מהימנא!

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0