ח״ג לג ע״ב

פרק כט: ח״ג לג ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א עד דהוו אזלי אשכחו חד גברא דהוה אתי, ותלת ענפי הדס בידיה. קריבו גביה. אמרי ליה: "למה לך האי?" אמר: "לרווחא אובדא". אמר רבי אלעזר: "שפיר קאמרת! אבל תלת אלין למה?" אמר ליה: "חד לאברהם, חד ליצחק, וחד ליעקב - וקשירנא להו כחדא וארחנא בהו, בגין דכתיב לריח שמניך טובים שמן תורק שמך (שיר א ג), בגין דבהאי ריחא אתקיים חולשא דנפשא, ובהימנותא דא אתקיימא, ואתנגידו ברכאן מעילא ותתא!" אמר רבי אלעזר: זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי!
ב תא חזי, לית עלמא מתקיימא אלא על ריחא! ומריחא דא אשתמודעא ריחא אחרא! דהא בשעתא דנפיק שבתא וסלקא נפשא יתירא, ואשתארון נפשא ורוחא מתפרשן עציבין - אתא ריחא דא ומתקרבן דא בדא וחדאן.
ג ועל דא בעי רוחא בתר רוחא, לקבלא ריחא. כיון דאתקבל ריחא - מתקרבן כחדא וחדאן. כי האי גוונא ריחא דקורבנא! בריחא מתקרבין כלא כחדא ומתהלטן בוציני וחדאן.
ד תא חזי! תרי בוציני - חד לעילא וחד לתתא. אי להיט בר נש האי בוצינא דלתתא - ההוא תננא דסליק מבוצינא תתאה - להיט ההוא בוצינא עלאה. כך תננא דקרבנין! האי תננא דסליק - להיט בוציני עלאי ומתלהטן כחד, ומתקרבין כלהו כחדא בריחא דא. ובגין כך ריח ניחח לה', והא אוקמוה.
ה ועל דא ריחא דקרבנא - קיומא דכלא וקיומא דעלמא! וקרבנא על ידא דכהנא דמקרב כלא, ובגין כך שבעה יומי אשלמותא אשתלימו ביה, בגין דיתברכון כלהו בפולחניה וישתכחו חדוואן וברכאן לעילא ותתא.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0