ח״ג פד ע״א

פרק טו: ח״ג פד ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ר' חייא פתח ואמר קרא אבתריה לא תקלל חרש ולפני עור וגו' (ויקרא יט יד) - האי קרא כמשמעו. אבל פרשתא דא כלא אוליפנא מנה מלין אחרנין, וכלהו תליין דא בדא. תא חזי מאן דלייט לחבריה ואיהו קמיה ואכסיף ליה - כאילו אושיד דמיה והא אוקימנא. והאי קרא - דלאו חבריה עמיה והוא לייט ליה. ההיא מלה סלקא -
ב דלית לך מלה ומלה דנפק מפומיה דלא אית ליה קלא. ההוא קלא סליק לעילא וכמה קסטרין מתחבראן עמיה דההוא קלא, עד דסלקא ואתער אתר דתהומא רבא כמה דאוקמוה. וכמה מתערין עליה דההוא בר נש. ווי למאן דאפיק מלה בישא מפומיה, והא אוקמוה.
ג ולפני עור לא תתן מכשול - כמשמעו, ואוקמוה במאן דגרים לאחרא למחטי. וכן מאן דמחי לבריה רבא. ולפני עור לא תתן וגו' - במאן דלא מטא להוראה ואורי דכתיב כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה. והאי אעבר משום ולפני עור לא תתן מכשול בגין דאכשיל ליה לחבריה לעלמא דאתי.
ד דתנינן מאן דאזיל בארח מישר באורייתא ומאן דאשתדל באורייתא כדקא יאות - אית ליה חולקא טבא תדיר לעלמא דאתי. דההיא מלה דאורייתא דאפיק מפומיה אזלא ושאטא בעלמא וסלקא לעילא, וכמה עלאין קדישין מתחבראן בההיא מלה וסלקא בארח מישר ואתעטר בעטרא קדישא ואסתחי בנהרא דעלמא דאתי דנגיד ונפק מעדן. ואתקבל ביה ואשתאב בגויה ואתנטע סוחרניה דההוא נהרא אילנא עלאה. וכדין נגיד ונפיק נהורא עלאה ואתעטר ביה בההוא בר נש כל יומא כמה דאתמר.
ה ומאן דיליף באורייתא ולא משתדל בה בארח קשוט ובארח מישר - ההוא מלה סלקא וסטי אורחין, ולית מאן דיתחבר בה, וכלא דחיין לה לבר. ואזיל ושאט בעלמא ולא ישכח אתר. מאן גרים ליה האי? ההוא דסאטי ליה מארח מישר! הדא הוא דכתיב ולפני עור לא תתן מכשול. ובגין כך כתיב ויראת מאלהיך אני ה'.
ו ומאן דתיאובתיה למלעי באורייתא ולא אשכח מאן דיוליף ליה, והוא ברחימותא דאורייתא לעי בה ומגמגם בה בגמגומא דלא ידע - כל מלה ומלה סלקא, וקב"ה חדי בההיא מלה וקביל לה, ונטע לה סחרניה דההוא נחלא, ואתעבידו מאלין מלין אילנין רברבין ואקרון ערבי נחל. הדא הוא דכתיב באהבתה תשגה תמיד (משלי ה יט).
ז ודוד מלכא אמר הורני ה' דרכך אהלך באמתך (תהלים פו יא), וכתיב ונחני בארח מישור למען שוררי (תהלים כז יא). זכאין אינון דידעין ארחוי דאורייתא ומשתדלי בה בארח מישר, דאינון נטעין אילנין דחיין לעילא דכלהו אסוותא. ובגיני כך כתיב תורת אמת היתה בפיהו (מלאכי ב ו) - וכי אית תורה דלאו איהי אמת?! אין! כגוונא דאמרן - דאורי מאן דלא ידע ולאו איהו קשוט. וההוא דאוליף מלה מיניה - אוליף מלה דלאו איהו אמת. ובגיני כך כתיב תורת אמת היתה בפיהו.
ח ועם כל דא מבעי ליה לבר נש למילף מלי דאורייתא מכל בר נש - אפילו ממאן דלא ידע - בגין דעל דא יתער באורייתא וייתי למילף ממאן דידע, ולבתר אשתכח דאזיל בה באורייתא בארח קשוט. תא חזי ישתדל בר נש בעלמא באורייתא ופקודוי אפילו דלא עביד לשמה - דמתוך שלא לשמה בא לשמה.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0