ח״ג קעו ע״ב

פרק ב: ח״ג קעו ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ויקומו לפני משה וגו' (במדבר טז ב) - האי קרא אוקמוה חברייא. ר' שמעון אמר קריאי מועד - קראי כתיב חסר יו"ד. אמאי קראי? אלא הכי הוא - מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא. ורזא דא כל אינון כתרין עלאין דשמא קדישא אתאחיד בהו כלהו זמינין מאתר דאקרי קדש. הדא הוא דכתיב מקראי קדש. ואימתי? בשעתא דמועד זמין בעלמא. כגוונא דאינון כתרין עלאין דזמינין מ'קדש עלאה' - הכי נמי 'קדש תתאה' זמין לחילוי לאעטרא ולאעלאה להו.
ב 'קדש עלאה' - ידיעא, 'קדש תתאה' - חכמת שלמה. הכי נמי איהי זמינת לכל חילה ואינון חיילין כולהו זמינין לאתעטרא בהאי 'קדש תתאה' בזמנא דמועד שרייא בעלמא. וכגוונא דחילהא קיימין לעילא - הכי נמי קיימי ממנן דעמא כדוגמא דילה לתתא. ועל דא אקרון קראי מועד. ובגין דאנון לתתא - קראי מועד חסר. אבל בשלימו יתיר אינון.
ג אנשי שם ודאי, ולא "אנשי ה'". ודא הוא רזא בנקבו שם יומת (ויקרא כד טז), ואוקימנא. ועל דא אקרי הכא אנשי שם ודאי! כיון דמסטרא דגבורה קא אתיין - אנשי שם אינון. הא שבחא דלהון יתיר! אבל אינון נטלו לגרמייהו ואתאחדו במחלוקת:

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0