פרק יב: רעיא מהימנא · ח״ג קעט ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א פקודא בתר דא להפריש לוי תרומת מעשר ודא שכינתא. מסטר דימינא דאיהו חסד - תרומה גדולה לכהן. מסטרא דשמאלא דאיהו גבורה - מעשר ללוי. ואיהי שכינתא.
ב יו"ד ה"י וא"ו ה"י - שלשת עשרונים לפר (במדבר כח כח), מסטרא דההוא דאתמר ביה ופני שור מהשמאל (יחזקאל א י) ודא גבורה. ועשרון לכבש - ודא יו"ד ה"א וא"ו ה"א דסליק לעשר אתוון. האי עשרון. ועשר למ"ה. ומ"ה למאה.
ג אבל שלשה עשרונים - י' י' י'. וסלקין לתלתין. ועשר ספירן בהון - סלקין מ"ג ביצים. וכלא יו"ד. חומש ביצה - תוספת מצד ה'. והכי מעשר, דאיהו פקודא להפריש ישראל מעשר - מסטרא דאת י', מעשר מן המעשר. חד מחמש מסטרא דאת ה'. כל עשורין דאת י' ואיהי שכינתא, חד מעשר ספירן. א' מחמש - איהו מסטרא דתפארת, דאיהו חמשי מכתר. וכד תחשוב ממלכות עד תפארת, תשכח תפארת חמש מתתא לעילא, ושכינתא חמשאה לגביה.
ד ומסטרא אחרא איהי שני עשרונים לאיל, כלילת עשרה עשרה הכף בשקל הקדש. עשרה עשרה - י' ה' ה'. לאיל - דא ו, דאיהו שקל הקדש. והאי איהו עשרה עשרה הכף בשקל הקדש. ועוד - שני עשרונים - י' י' מן וייצר. לאיל - ו' מן וייצר. וכלא א; י' לעילא, י' לתתא. ו' באמצעיתא. ועוד שלשה עשרונים אינון י' י' י'.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0