ח״ג ערה ע״א

פרק ד: ח״ג ערה ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א פקודא בתר דא לעשות לעד זומם כאשר זמם לעשות לאחיו (דברים יט יט). תרין סהדי שקרא דאינון סמאל ונחש אי ייתון לאסהדא סהדותא דשקר על ישראל דטעו בין ו' לז' דאינון אתוון זו. והאי איהו עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו (ישעיהו מג כא).
ב ולא יתייחד ו' עם ז' אלא בשרפת חמץ דבין ו' לז'. ואע"ג דמדאורייתא איהו עד סוף שית - גזרו רבנן אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחלת שש. ואולפי מארי מתניתין מסהדותא דשעתי דחמץ לסהדותא דבדיקות דסהדי דההוא דהרג את הנפש. וכלא מפרש במתני'. ויקיים בהון ארי בפתגמא דחשיבו מצראי למידן וכו'. והאי איהו ועשיתם לו כאשר זמם.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0