פרק ה: ח״ג קנז ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א רבי חזקיה ור' ייסא הוו אזלי בארחא. אמר רבי ייסא לר' חזקיה: "חמינא באפך דהרהורא אית בגווך!" אמר ליה: "הא ודאי האי קרא אסתכלנא ביה! כיון דאמר שלמה כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם וגו' (קהלת ג יט), ותנינן דכל מלוי דשלמה מלכא כלהו סתימין מדרגין דחכמתא - אי הכי האי קרא אית ביה לאסתכלא! דהא פתחא לאינון דלאו בני מהימנותא אשתכח ביה!"
ב אמר ליה: "ודאי הכי הוא ואית ביה למנדע ולאסתכלא!" אדהכי חמו חד בר נש דהוה אתי. שאל לון מייא דהוה צחי, והוה לאי בתוקפא דשמשא. אמרו ליה: "מאן את?" אמר לון: "יודאי אנא ואנא לאי וצחינא". אמרו: "לעית באורייתא?" אמר לון: "עד דאנא עמכון במלין אסלק להאי טורא ותמן אסב מייא ואשתי".
ג אפיק רבי ייסא חד זפירא מלי מיין ויהב ליה. בתר דשתה אמר: "נסלק עמך למייא!" סליקו לטורא ואשתכחו חד חוטא דמייא דקיק ומלי קטפורא חד. יתבו. אמר לון ההוא בר נש: "השתא שאילו! דהא אנא אשתדלנא באורייתא על ידוי דחד ברי דאנא עיילית ליה לבי רב, ובגיניה רווחנא באורייתא". אמר רבי חזקיה: "אי על ידא דברך - טב הוא, אבל מלה דאנן ביה - אנא חמינא דלאתר אחרא בעי לאסתלקא". אמר ההוא בר נש: "אימא מִלָך! דלזמנין באפרקסתא דענייא תשכח מרגניתא!"
ד אמר ליה: "האי קרא דאמר שלמה!". סח ליה. אמר ליה: "וכי במה אתון פרישן משאר בני נשא דלא ידעי!" אמרו ליה: "ובמה?" אמר לון: על דא אמר שלמה האי קרא! ולא אמר האי מגרמיה כשאר אינון מלין! אלא אהדר אינון מלין דטפשאי עלמא דאמרי כך! ומאי אמרי? כי מקרה האדם ומקרה הבהמה וגו'. טפשאי - דלא ידעי ולא מסתכלן בחכמתא - אמרי דהאי עלמא אזיל במקרה וקב"ה לא אשגח עלייהו אלא מקרה האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד וגו'.
ה וכד שלמה אסתכל באלין טפשאין דקאמרי דא - קרא לון בהמה - דאינון עבדין גרמייהו בהמה ממש בגין דאמרי מלין אלין! ומנלן? קרא דעליה אוכח! דכתיב אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם (קהלת ג יח). אמרתי אני בלבי וחשיבנא בהאי לאסתכלא. על מה? על דברת בני האדם! על ההוא מלה דטפשותא דאינון אמרי! לברם האלהים - בלחודייהו, ולא יתחברון בהדי בני נשא אחרינן דאית לון מהימנותא. ולראות שהם בהמה המה להם - ולראות בהו אינון בני מהימנותא שהם בהמה ממש, ודעתייהו כבעירא. המה להם בלחודייהו. ולא לאעלאה לבני מהימנותא בדעתא דטפשותא דא. ועל דא המה להם ולא לאחרנין. ומה דעתא דלהון? כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד לכלם וגו'. תיפח רוחיהון דאינון בעירי! אינון טפשאי! אינון מחוסרי מהימנותא! ווי לון ווי לנפשייהו! טב להו דלא ייתון לעלמא!
ו ומה אתיב לון שלמה על דא? קרא אבתריה ואמר ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ (קהלת ג כא). מי יודע - באינון טפשאי דלא ידעי ביקרא דמלכא עלאה ולא מסתכלי באורייתא! רוח בני האדם העולה היא למעלה - לאתר עלאה! לאתר יקר! לאתר קדישא לאתזנא מנהירו עלאה - מנהירו דמלכא קדישא למהוי צרורא בצרורא דחיי, ואשתכחת קמי מלכא קדישא עולה תמימה! ודא הוא העולה היא למעלה.
ז ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ - ולאו לההוא אתר דהוה כל בר נש דכתיב ביה בצלם אלהים עשה את האדם (בראשית א כז), וכתיב נר ה' נשמת אדם (משלי כ כז). היך אמרי אינון טפשאי דלאו מבני מהימנותא ורוח אחד לכל?! תיפח רוחיהון! עלייהו כתיב יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה (תהלים לה ה). אלין ישתארון בגיהנם לאינון דרגין תתאין ולא יסתלקון לדרי דרין! עלייהו כתיב יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה (תהלים קד לה). אתו רבי חזקיה ורבי ייסא ונשקו רישיה. אמרו: "ומה כל כך הוה עמך ולא ידענא! זכאה האי שעתא דאערענא בך!"
ח תו אמר: "וכי על דא בלחודוי תוה שלמה?! והא באתר אחרא אמר כגוונא דא!" פתח ואמר: זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש (קהלת ט ג) - זה רע ודאי! מאי זה רע? דא הוא מאן דאושיד זרעא בריקניא וחביל אורחוי. בגין דהאי לאו מדוריה בקב"ה, ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע (תהלים ה ה). על דא אמר זה רע - דלא יהא ליה מדורא לעילא. כי מקרה אחד לכל וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם (קהלת ט ג) - שטותא תקיע בלבייהו. ואינון מחוסרי מהימנותא, ולית לון חולקא בקב"ה ובאינון בני מהימנותא - לאו בעלמא דין ולא בעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב ואחריו אל המתים (קהלת ט ג).
ט תא חזי קב"ה אזהר לבני עלמא ואמר ובחרת בחיים למען תחיה (דברים ל יט) - וחיין דההוא עלמא נינהו! אינון דחייבין מחוסרי מהימנותא מאי קא אמרי? כִּי מִי אֲשֶׁר [יבחר] יְחֻבַּר וגו' (קהלת ט ד) - אף על גב דיבחר בר נש בההוא עלמא כמה דאמר לאו הוא כלום! דהא מסירא דא בידנא אל כל החיים יש בטחון. ומסירא דא בידייהו - כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. היך יהא לן חיין בההוא עלמא?! ועל דא - זה רע ודאי! דלא ידורון במלכא עלאה ולא יהא לון חולקא ביה. ואף על גב דכל הני קראי תשכח סמיכין לחברייא במלין אחרנין - אבל ודאי שלמה קא אתא לגלאה על אינון חייבין מחוסרי מהימנותא דלית לון חולקא בקב"ה בעלמא דין ובעלמא דאתי.
י אמרו ליה: "תבעי דנתחבר בהדך ותזיל בהדן?" אמר להו: "אי עבידנא הכי אורייתא יקרי עלי 'כסיל'! ולא עוד אלא דאתחייבנא בנפשאי!" אמרו ליה: "למה?" אמר לון: "דהא שליחא אנא ושדרו לי בשליחותא. ושלמה מלכא אמר מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל (משלי כו ו). תא חזי מרגלים - על דלא אשתכחו בני מהימנותא ושלוחי מהימנותא - אתחייבו בנפשייהו בעלמא דין ובעלמא דאתי!" נשק לון ואזל ליה.
יא אזלו רבי חזקיה ור' ייסא. עד דהוו אזלו - פגעו באינון בני נשא. שאילו ר' חזקיה ורבי ייסא עליה. אמרו: "מה שמיה דההוא בר נש?" אמרו: "ר' חגי הוא! וחברא דבין חברייא הוא. ושדרו ליה חברייא דבבל למנדע מלין מר' שמעון בן יוחאי ושאר חברייא". אמר ר' ייסא: "ודאי דא הוא ר' חגי דכל יומוי לא בעא לאחזאה גרמיה במה דידע! ועל דא אמר לן דהא בריה זכה ליה באורייתא! בגין דאמר קרא ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו (משלי כו יב). ודאי שליחא מהימנא איהו, וזכאה איהו מאן דשדר מלוי בידא דשליחא מהימנא!"
יב תא חזי אליעזר עבד אברהם מבני כנען הוה, כמה דאת אמר כנען בידו מאזני מרמה (הושע יב ח). וכנען כתיב עליה ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו (בראשית ט כה). ובגין דהוה שליחא מהימנא - מה כתיב ביה? בא ברוך ה' (בראשית כד לא) - ברוך ה' ממש! ועל דא אכתיב הכי באורייתא בגין דנפק מההיא קללה ואתברך! ולא די ליה דנפיק מנה - אלא דאתברך בשמיה דקב"ה! ואוליפנא דאתא מלאך ואעיל מלה דא בפומיה דלבן:
יג וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה' כלם אנשים (במדבר יג ג) - כלהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו! אבל אינון דברו לגרמייהו עיטא בישא. אמאי נטלי עיטא דא? אלא אמרו "אי ייעלון ישראל לארעא - נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין! דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין, אבל בארעא לא נזכי!". ועל דנטלי עיטא בישא לגרמייהו - מיתו אינון וכל אינון דנטלן מלייהו:
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0