רב מתיבתא · ח״ג קע ע״א

פרק לב: רב מתיבתא · ח״ג קע ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א אמר ליה: רבי! חגור זינך ותקין גרמך, אי תבעי למנדע מלין דשארית. או אי תשאל בהני מלין אימא לי. אמר ליה: ודאי! הא ידענא דביתאי שכיבת - דלא ידענא מנה כלום. וחברייא ידעין. נשין מאי טעמא דעתייהו קלה?
ב אמר ליה: דעתא אתיא בשית דרגין. וכל חד נטיל חולקיה. מה דאשתאר - קל איהו. אבל יקירא - במלה דא לא תשאל! דהא ידענא דלאו על דביתך שאלת אלא על מה דכתיב הנה ה' רוכב על עב קל (ישעיהו יט א), וההוא עב קל אקרי 'דעת' מההיא כלה יראת ה'. ואיהי קיימא באמצעיתא כגוונא דדעת עלאה. אבל אקרי קל. והא ידענא שאלתא דילך מאי היא!

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0