פרק לה: רב מתיבתא · ח״ג קעא ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א מאן יכיל למימר מאינון מלין דקא מתחדשן בכל יומא מקמי רב מתיבתא!... (חסר) אי רבי! בכל זמנא דרוחין דכורין סלקין לעילא - נשין בההוא זמנא נפקי כלהו ומתכנשי לגו היכלא דבתיה תמן. וחדאן תמן בכמה מלין עתיקין. ומתמן נפקין ועאלין כלהו והיא עמהון לגו היכלא דסרח. וחדאן בכמה מלין חדתין ועתיקין. ומתמן נפקין והיא עמהון - ועאלין לגו היכלא דיוכבד. וכן בכל אינון היכלין.
ב השתא ר' אימא לך רזא חדא! תא חזי בכל שמטה ושמטה כרוזא נפיק "אתכנישו גוברין ונשין וכל אינון בני מהימנותא וסליקו!". כדין כלהו מתפשטין - דכורין ונשין - וסלקין. וכל אינון ינוקי מחלב עאלין לגו מתיבתא דרקיעא, וחדאן חדוה בעלויא דלהון. ותמן חדו על חדו. וההוא נער דמפתחן דמאריה בידיה קם ואמר לון כמה מלין חדתין ועתיקין. וכלהו חמאן חדוה דלית חדוה כההיא חדוה!
ג לבתר עאלין כלהו לגו כמה פרוכתין. וכמה היכלין גניזין תמן דאינון נהרין בנעם ה' בגו היכלא דאהבה דקב"ה. ודא הוא דכתיב לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו (תהלים כז ד). לבתר פרחין ינוקין לעילא, ואינון פרחין לתתא, ומהדרין לדוכתייהו ומתלבשן כדבקדמיתא. זכאה עמא דכל טובא דההוא עלמא מחכאן!
ד אמר ר' שמעון: כמה מתיקין מלין דשמענא! זכאה חולקא דידי דזכינא לכל האי למשמע! זכאה יומא דנפיקנא הכא! אמרי ליה: רבי תלת יומין אית לן רשו למיתי גבך, ולבתר ניזיל ולא אית לן רשו למיתא. ובההוא יומא יתוסף חדוה דילך. -
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0