ח״ב יא ע״ב

פרק יח: ח״ב יא ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ותצפנהו שלשה ירחים, תלת ירחי מאי קא מיירי, אמר רבי יהודה, רמז הוא דקא רמז, (עד) דלא אשתמודע משה בזהרא עלאה עד תלת ירחים, דכתיב (שמות יט א) בחדש השלישי, דהא כדין אתיהיבת תורה על ידוי, ושכינתא אתגליא ושריא עלוי לעיניהון דכלא, דכתיב (שם ג) ומשה עלה אל האלהי"ם ויקרא אליו ה': ולא יכלה עוד הצפינו דעד ההוא שעתא לא אשתמודע מלוליה בקודשא בריך הוא, וכתיב משה ידבר והאלהי"ם יעננו בקול.
ב ותקח לו תבת גומא רמז על הארון דלוחות קיימא עאלין בגויה, תיבת גומא ארון הברית איהו. ותחמרה בחמר ובזפת (דההיא תיבה דאיהו) דהא הארון הוה מחופה מלגו ומלבר, רבי יהודה אמר, דא היא אורייתא דהחמירה קודשא בריך הוא במצות עשה ובמצות לא תעשה.
ג ותשם בה את הילד אלו ישראל, כמה דאת אמר (הושע יא א) כי נער ישראל ואהבהו. ותשם בסוף דלא הוו פקודי אורייתא חומרא למעבד, עד סוף דעאלו ישראל לארעא לסוף ארבעין שנין. על שפת היאור על מימרא דאינון דמורים אורייתא וחוקה לישראל.
ד (נ"א רבי חזקיה אמר הכי אוליפנא): דבר אחר: וילך איש דא קודשא בריך הוא, דכתיב (שמות טו ג) ה' איש מלחמה. מבית לוי דא קודשא בריך הוא, אתר דחכמה עלאה וההוא נהר מתחברין כחדא, ולא מתפרשין לעלמין, מבית לוי, דאשרי לויתן (נ"א כל חידו) לחידו בעלמא, הדא הוא דכתיב (תהלים קד כו) לויתן זה יצרת לשחק בו. ויקח את בת לוי דא קודשא בריך הוא, אתר דנהירו דסיהרא נהיר.
ה ותהר האשה ותלד בן האשה ודאי, כמה דאת אמר (בראשית ב כג) לזאת יקרא אשה, בקדמיתא בת לוי, והכי הוא ודאי, וכי בת לוי בקדמיתא והשתא אשה, אלא הכי הוא ודאי, והכי אוליפנא, אתתא עד לא אזדווגת אתקריאת בת פלוני, בתר דאזדווגת אתקריאת אשה, והכא בת ואשה, וכלא חד דרגא איהו:
ו ותצפנהו שלשה ירחים אלין תלת ירחין דדינא קשיא שריא בעלמא, ומאי נינהו תמוז אב טבת (נ"א שבט), מאי משמע, דעד לא נחת משה לעלמא שכיח הוה איהו לעילא, ועל דא אזדווגת ביה שכינתא מיומא דאתיליד, מכאן אמר רבי שמעון, רוחיהון דצדיקיא שכיחין אינון לעילא עד לא יחתון לעלמא.
ז ולא יכלה עוד הצפינו וגו', מאי ותקח לו תבת גומא? דחפת ליה בסימנהא, למהוי נטיר מאינון נוני ימא דשאטין בימא רבא, דכתיב (תהלים קד כה) שם רמש ואין מספר, והיא חפת ליה למהוי נטיר מנייהו, בחפו (דסטרא דיובלא) (נ"א דטיסת רוכלא ונ"א דטיס רובילא) יקירא, דתרין גוונין חוור ואוכם, ואנח ליה למשה (בינייהו) דישתמודע עמהון, בגין דזמין לסלקא בינייהו זמנא אחרא לקבלא אורייתא:
ח ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור דא איהי דאתיא מסטרא דשמאלא דדינא קשיא, כמה דאת אמר "לרחוץ על היאור" - על היאור דייקא, ולא על הים.
ט ואי תימא והא כתיב (שמות יז ה) ומטך אשר הכית בו את היאור, ומשה לא מחא אלא ימא וקרייה יאור, אלא יאור הוה דמחא אהרן על ידא דמשה, ושוויה קרא דאיהו עביד.
י כהאי גוונא (שם ז כה) וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור, ואהרן הכהו! אלא על דאתא מסטרא דקודשא בריך הוא קרייה קרא "אחרי הכות השם", לבתר קרייה בשמא דמשה. ונערותיה הולכות על יד היאור אלין שאר משריין דאתיין מסטרא דא:

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0