פרק א: ח״ג לה ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ויהי ביום השמיני וגו' (ויקרא ט א) רבי יצחק פתח: בְּרׇן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כׇּל בְּנֵי אֱלֹהִים (איוב לח ז). זכאין אינון ישראל! דקודשא בריך הוא יהיב לון אורייתא קדישא, חדוותא דכלא, חדוותא דקודשא בריך הוא ואטיילותא דיליה דכתיב ואהיה שעשועים יום יום (משלי ח ל). ואורייתא כלא חד שמא קדישא איהי דקודשא בריך הוא. ובאורייתא אתברי עלמא דכתיב ואהיה אצלו אָמוֹן - אל תקרי אָמוֹן אלא אומן.
ב ובאורייתא אתברי בר נש - הדא הוא דכתיב ויאמר אלהים נעשה אדם (בראשית א כו). אמר קודשא בריך הוא לאורייתא: "בעינא למברי אדם!" אמרה קמיה: "האי בר נש זמין למחטי ולארגזא קמך! אי לא תאריך רוגזך עליה - היך יקום בעלמא?" אמר לה: "אנא ואת נוקים ליה בעלמא! דהא לאו למגנא אתקרינא ארך אפים!".
ג רבי חייא אמר: תורה שבכתב ותורה שבעל פה אוקמוה ליה לבר נש בעלמא! הדא הוא דכתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו (בראשית א כו). רבי יוסי אמר מהכא: אֵת אשר כבר עָשׂוּהוּ (קהלת ב יב) - עשוהו ודאי! ודא הוא צלם ודמות; צלם - בדכורא, דמות - בנוקבא. ועל דא שירותא דאורייתא ב', ואוקמוה.
ד רבי יצחק אמר, מפני מה ב' פתיחא וסתימא? אלא בשעתא דבר נש אתי לאתחברא באורייתא - הרי היא פתיחא לקבלא ליה ולאשתתפא בהדיה. ובשעתא דבר נש סתים עינוי מינה ויהך לארחא אחרא - הרי היא סתימא מסטרא אחרא. כמה דאת אמר אם יום תעזבני - יומים אעזבך. ולא ישכח פתחא עד דיתוב לאתחברא בה באורייתא אנפין באנפין, ולא יתנשי מינה. ועל דא אורייתא פתחא קמי בני נשא ואכרזא וקרי להון אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא וגו' (משלי ח ד), וכתיב בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר (משלי א כא).
ה רבי יהודה אמר: ב' - תרין גגין וחד דאחיד לון. מאי קא מיירי? אלא חד לשמייא, וחד לארעא, וקודשא בריך הוא אחיד וקביל לון.
ו רבי אלעזר אמר תלת נהורין אינון עלאין קדישין דאחידן כחדא. ואינון כללא דאורייתא. ואלין פתחין פתחא לכלא! פתחין פתחא למהימנותא! ואלין ביתא דכלא! ועל דא בית אקרו - דאלין אינון 'ביתא'. ובגין כך שירותא דאורייתא ב', דהא היא אורייתא הוי, ואסותא דעלמא.
ז ובגין כך מאן דאשתדל באורייתא - כאלו אשתדל ביה בשמא קדישא. והא אתמר דאורייתא כלא חד שמא קדישא עלאה איהי! ובגין דאיהי שמא קדישא - פתחת בבי"ת דאיהי כללא דשמא קדישא, בתלת קשרי מהימנותא.
ח תא חזי, כל אינון דמשתדלי באורייתא - מתדבקין ביה בקודשא בריך הוא ומתעטרי בעטרי דאורייתא ואתרחימו לעילא ותתא. וקודשא בריך הוא אושיט לון ימיניה. כל שכן אינון דמשתדלי באורייתא נמי בליליא! והא אוקמוה דאינון משתתפי בשכינתא ואתחברו כחדא. וכד אתי צפרא - קודשא בריך הוא מעטר להו בחד חוטא דחסד לאשתמודעא בין עלאין ותתאין.
ט וכל אינון כוכבי צפרא - בשעתא דכנסת ישראל וכל אינון דלעאן באורייתא אתאן לאתחזאה קמי מלכא - כלהו מזמרי כחדא! הדא הוא דכתיב ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים. מאי ויריעו? כמה דאת אמר רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ (ישעיה כד יט) - דאינון דינין מתתברין ואתברו כלהו מקמי בקר כד אתער בקר בעלמא - כמה דאת אמר וישכם אברהם בבקר (בראשית כב ג). ועל דא ויריעו כל בני אלהים.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0