פרק ג: ח״ג לו ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א עד דהוו אזלי - מטא עידן צלותא. נחתו וצלו. עד דהוו מצלי - קפטר חד חויא ברגלוי דחמרא דרבי פנחס. קפטא וגעא תרי זמני. בתר דסיימו צלותא אמר רבי פנחס: "ודאי צערא הוא לבעירא דילי! דהא יומא דא אקדימנא והוינא מרחיש באורייתא, ואעבר לי באתר דלכלוכא שריא. והשתא מצערי לה!" קמו וחמו חד חויא קטיר ארגליה. אמר רבי פנחס: "חויא חויא! זיל ואסחר קוטרך בקטפורא דחורא!" אדהכי אתנשר חויא ונפל קפסירי קפסירי.
ב אמר רבי אלעזר: "ומה כל כך מדקדק קודשא בריך הוא בצדיקייא!" אמר ליה: "ודאי קודשא בריך הוא מדקדק בהו בצדיקייא ונטיר לון, ובעא לאוספא לון קדושה על קדושתייהו! והשתא האי חמרא על דלא נטר קדושתא דילי - אצטער. ודא חויא שליחא הויא". וכמה שלוחין אית ליה לקודשא בריך הוא! ובכלהו עביד שליחותיה. ואפילו בחיות ברא! הדא הוא דכתיב וְהִשְׁלַחְתִּי בכם את חית השדה ושכלה אתכם (ויקרא כו כב). ואפילו ביד גוי! הדא הוא דכתיב ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ (דברים כח מט).
ג אמר רבי אלעזר: "ובידא דישראל עביד שליחותא?" אמר ליה: "אין. כגון רשע בידא דצדיק. אבל רשע בידא דישראל רשע אחרא - לא עביד ביה שליחותא אלא בזמנא דאיהו לא מכוון ביה. הדא הוא דכתיב ואשר לא צדה והאלהים אִנָּה לידו (שמות כא יג). ואשר לא צדה דייקא - דלא אתכוון לקטלא ליה. דא - והאלהים אנה לידו. בגין לאענשא לתרווייהו".
ד אמר רבי אלעזר: "היכי עביד קודשא בריך הוא שליחותא בידא דהני ובידא דגוי?" אמר ליה: "ואביך לא קאמר לך?!" אמר ליה: "עד לא שאילנא".
ה פתח ואמר: וְהוּא יַשְׁקִט וּמִי יַרְשִׁעַ וְיַסְתֵּר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ וְעַל גּוֹי וְעַל אָדָם יָחַד (איוב לד כט). והוא ישקיט - בזמנא דקודשא בריך הוא יהיב שקיטו ושלוה לבר נש - מאן הוא רשאי לאבאשא ליה ולמעבד ליה קטיגורייא! ויסתר פנים ומי ישורנו - ובזמנא דאיהו אסתר עיניה מלאשגחא עליה - מאן הוא דישגח עליה לנטרא ליה ולמעבד ליה נטירו! וארחוי דקודשא בריך הוא בדא - על גוי ועל אדם יחד - בין לעלמא כלא, בין לעמא חד, בין לחד בלחודוי!
ו תא חזי! בזמנא דבני נשא מתכשרן עובדין לתתא ואתער לגבייהו לעילא ימינא דקודשא בריך הוא - כדין מתערין כמה רחימין, כמה נטורי עלמא, כמה נטורי דבר נש מימינא ומשמאלא. וכדין אתכפיא שמאלא ולא יכלא לשלטאה. ובזמנא דבני אנשא לא מתכשרן עובדין לתתא - שמאלא אתער, וכל אינון דאתו מסטרא דשמאלא כלהו אתערו, וכלהו אתעבידו שלוחין לאבאשא לגבייהו דבני נשא. דהא אינון דעברו על פתגמי אורייתא - כלהו רשימין באנפייהו ואשתמודען לגבי אינון דמתערי מסטרא דשמאלא.
ז ובגין כך - חיוותא וגוי וכל אינון דאתו מסטרא דשמאלא - כלהו אינון שלוחין לגבי אינון רשימין דמתערי להו. וישראל - אף על גב דלא מכשרן עובדין - כלהו מן סטרא דימינא קא אתיין! ובגין דאתכפייא ימינא בעובדייהו - שלטא עלייהו שמאלא וכל אינון דאתו מסטרא דשמאלא. ועל דא שליחותא בידא דחיוותא וגוי וכל דדמי לון דאינון מסטרא דשמאלא. ולא בידא דישראל. דאף על גב דחייבא איהו - מסטרא דימינא קא אתו!
ח וישראל חייבא דנפל בידא דישראל חייבא אחרא בזמנא דלא אתכוון ביה - בגין דיתענשו תרווייהו ויקבלון עונשא לדכאה לון. אמר רבי אלעזר: "מנלן?" אמר ליה: "אינון בימינא ולא אתדבקו בשמאלא! ולא אתערבו בהדה לעלמין! ועל דא לזמנא אחרא אתעברו".
ט אמר רבי אלעזר: "מנא לן?" אמר ליה: תא חזי מן פלגש בגבעה! דאף על גב דחייבי נינהו - לא בעי קודשא בריך הוא דיתערון גבייהו חייבי ישראל אחרנין. ועל דא מיתו כל אינון זמנין דמיתו. עד דכלהו חייבין דאתערו לגבייהו מיתו ואתאבידו, ואשתארו אינון זכאין יתיר, דיעבדון מלה בארח קשוט. ואף על גב דזכאין אינון - לא אתייהיב מלה אלא לאינון דאתייהיב כד שקילן עלמין כחדא - עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה. וההוא זמנא - לא אשתכחו עלמין שקילן כחדא!
י ועל דא חייבין דישראל לגבייהו דחייבין אחרנין לאו אינון שלוחי מלכא - דהא לא אתיין מסטרא דשמאלא. מתל לבני נשא דחבו למלכא. אתער סנטירא לגבייהו לתפשא לון ולאענשא לון לאינון דחבו למלכא. קם חכים חד מנייהו ואתערב בהדי בני סנטירא. זקף סנטירא עינוי וחמא ליה. אמר ליה: "מאן יהבך לגבן?! ולאו אנת מאינון דחבו למלכא! הא אנת אתענש בקדמיתא!". שקילו ליה וקטלוהו.
יא כך ישראל מסטרא דימינא קא אתיין, ולא אתדבקו בשמאלא ולא אתערבו בהדה לעלמין! וכד אינון גרמין בחובייהו דאתכפייא ימינא ואתער שמאלא וכל אינון דאתו מסטריה - אי חד מישראל קם לאתערבא בהדייהו - אשתמודען ביה ואמרי ליה: "לאו אנת מאינון דקא אתיין מסטרא דימינא דאתכפייא מחובייהו! ולאו אנת מאינון דחבו למלכא! מאן יהבך לגבן?!". אשתכח דאיהו אתענש בקדמיתא. ושלמה מלכא צווח לקבלייהו ואמר: עת אשר שלט האדם באדם לרע לו (קהלת ח ט) - לרע לו ודאי, בגין דלאו שליחא דמלכא איהו ולא אתי מההוא סטרא.
יב אמר רבי אלעזר: ודאי הכי הוא! דהא תנינן דאית ימינא ואית שמאלא. רחמי ודינא. ישראל ועמין - ישראל לימינא, ועמין לשמאלא. ישראל אף על גב דחייבי נינהו ואתכפיין - אינון בימינא ולא אתדבקן בשמאלא, ולא אתערבון בהדה לעלמין. ובגין כך כתיב הושיעה ימינך וענני (תהלים ס ז) - דכד אסתלק ימינא ישראל דאתדבקון בהדיה יסתלקון ויתעטרון בה. כדין אתכפייא שמאלא וכל אינון דאתו מסטריה. הדא הוא דכתיב ימינך ה' תרעץ אויב (שמות טו ו):
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0