מדרש הנעלם · ח״א קלח ע״א

פרק ז: מדרש הנעלם · ח״א קלח ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א מאי טעמא ויתרוצצו, משום דלבא (אתערי) אתנשי מניה יצר הרע, ויתרוצצו (שאלו) וישליו מבעי ליה, אלא אמר רב הונא, ויתרוצצו, וישברו, כלומר נשבר כחם וחילם, אמר רבי יהודה, הגוף מהו אומר, אם כן למה זה אנכי, ולמה נבראתי, מיד ותלך לדרוש את ה':
ב ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך, ושני לאומים וגומר אלו השני גאים, הכבד והלב, רבי יוסי אמר המוח והלב, רבי יהודה אמר המוח אין בכלל זה, משמע דכתיב בבטנך, והמוח אינו בבטן אלא בראש, ושני לאמים ממעיך, ורב יעבוד צעיר, זהו הכבד שהוא רב וגדול, והוא משמש לפני הלב, דאמר רבי יהודה, הכבד קולט את הדם, ומשמש בו לפני הלב:
ג ויצא הראשון אדמוני אמר רב כהנא, הכבד הוא הראשון, והוא אדמוני, למה הוא אדמוני, על שבולע את הדם תחלה, רבי אליעזר אומר, למה נקרא שמו ראשון, על שהוא ראשון לבלוע הדם מכל המאכל, והוא ראשון לדם, אבל לא ליצירה, ובמאן נוקים ורב יעבוד צעיר, על שהוא רב וגדול בשעורו מן הלב והוא עובד ללב. אמר רבי אבא, למה אתא פרשתא דא, אלא לאחזאה לבני עלמא, דאף על גב דההיא שלימותא ליהוי בארעא, ארחיה וטבעיה דעלמא לא אשתני, רבי ייסא אמר, בא וראה, הכבד הוא הצד ציד, והוא צד בפיו, והלב הוא החושב, והוא יושב אהלים, הדא הוא דכתיב ויזד יעקב נזיד, חושב מחשבות, נושא ונותן בתורה:
ד ויזד יעקב נזיד רבי בא בשם רבי אחא אמר, לעולם טבעו של עולם אינו משתנה, בא וראה מה כתיב, ויזד יעקב נזיד, כמה דאת אמר (שמות יח יב) אשר זדו עליהם, ותרגומו דחשיבו, כלומר הלב חושב ומהרהר בתורה בידיעת בוראו, מה כתיב ויבא עשו מן השדה והוא עיף, הכבד שדרך טבעו לצאת ולצוד ציד בפיו לבלוע, ואינו מוצא, נקרא עיף, והוא אומר ללב, עד שאתה מהרהר בדברים אלו בדברי תורה, הרהר באכילה ובשתיה לקיים גופך, הדא הוא דכתיב ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, כי כן דרכי לבלוע הדם, ולשגר לשאר האברים, כי עיף אנכי בלא אכילה ושתיה, והלב אומר תן לי הראשון והמובחר מכל מה שתבלע, תן לי בכורתך, הדא הוא דכתיב מכרה כיום את בכורתך לי, קונמיתא דתאיבא, עד שהלב מהרהר וחושב במאכל, בולע הכבד, דאלמלי ההוא כסופא והרהורא דלבא במאכל, לא יוכלו הכבד והאברים לבלוע, דאמר רבי יוסי, כן דרך העבדים שאינם אוכלים עד שהאדון אוכל.
ה אמר רבי יוסי, כתיב לאחר כן, ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים, מהו עדשים סגלגלין כגלגלתא, וגלגלא סביב בעלמא, כלומר דלא אתנשי מארחיה, כך הוא בר נש בההוא זמנא, אף על גב דכל ההוא טיבו ויקר ושלימותא ליהוי, ארחיה דעלמא למיכל ולמשתי לא יתנשי.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0