פרק טז: ח״ג מה ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא. כד מטו חד בי חקל חמו חד דפטירא דקיטפא בין ארחא לסטר ימינא. אמר רבי יוסי: "עטיפא דקוטרא בעיינין שכיח! לית לן רשו למחמי בחדוותא מיומא דאתחריב בי מקדשא".
ב פתח ואמר: לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה (תהלים כד א). כיון דאמר לה' הארץ ומלואה אמאי תבל ויושבי בה? וכי תבל לאו מן ארעא הוא?! אלא הכי קאמר: לה' הארץ ומלואה - דא ארעא קדישא דאקרי 'ארץ החיים', תבל ויושבי בה - דא שאר ארעאן, כמה דאת אמר והוא ישפוט תבל בצדק (תהלים ט ט) - דתבל בצדק תלייא. וכלא חד מלה!
ג רבי חייא אמר: לה' הארץ ומלואה. הארץ - תינח, ומלואה - מאי היא? אלא אלין נשמתין דצדיקייא. תבל ויושבי בה. תבל - דא ארעא דלתתא, ויושבי בה - אלין אינון בני נשא. אמר רבי יוסי: אי הכי במאי אוקימנא (תהלים כד ב) כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ? אמר ליה: ודאי הכי הוא! דההיא 'ארץ החיים' - עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ - דכלהו נפקי מההוא נהר עלאה דנגיד ונפיק מעדן, ובהו אתתקנא לאתעטרא במלכא קדישא ולמיזן עלמין.
ד מי יעלה בהר ה' וגו' נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי וגו' (תהלים כד ג ד) - נפשו כתיב - מהו 'נפשי' ו'נפשו'? אלא כלא חד מלה! כמה דאת אמר נשבע ה' בנפשו (עמוס ו ט), כאשר בלבבי ובנפשי יעשה (ש"א ב לה). ודוד מלכא אתאחיד בההוא לב ובההוא נפש. ועל דא לא נשא לשוא נפשו.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0