פרק יט: ח״ג מו ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ויפח באפיו נשמת חיים - דא נשמתא קדישא דאתמשכא מאינון חיים דלעילא. ויהי האדם לנפש חיה - אדם אתכליל בנפשא קדישא מ'חיה עלאה' דאפיקת ארעא דכתיב תוצא הארץ נפש חיה (בראשית א כד) - נפש דההיא 'חיה עלאה'.
ב תא חזי, בכל זמנא דהאי נשמתא קדישא אתדבקת ביה בבר נש - רחימא היא דמאריה! כמה נטורין נטרין ליה מכל סטרין! רשימא הוא לטב לעילא ותתא, ושכינתא קדישא שריא עלוי.
ג ובזמנא דאיהו אסטי ארחוי - שכינתא אסתלקת מניה ונשמתא קדישא לא אתדבקת ביה! ומסטרא דחויא בישא תקיפא אתער רוחא חד דשט ואזיל בעלמא (דלא שריא אלא באתר דקדושה עלאה אסתלק מתמן) - וכדין אסתאב בר נש ואתפגים בבשריה, בחיזו דאנפוי, בכלא.
ד ותא חזי! בגין דהאי 'נפש חיה' איהי קדישא עלאה - כד ארעא קדישא משכא לה ואתכלילת בגווה - כדין קרינן לה נשמה. ודא היא דסלקא לעילא וממללא קמי מלכא קדישא, ועיילא בכל תרעין ולית דימחי בידהא. ועל דא אתקרי רוחא ממללא - דהא כל שאר נפשתא לית לון רשו למללא קמי מלכא בר האי.
ה ועל דא אורייתא אכריזת ואמרת נצור לשונך מרע וגו' (תהלים לד יד) וכתיב שומר פיו ולשונו וגו' (משלי כא כג). בגין דאי שפוותיה ולישניה ממללן מלין בישין - אינון מלין סלקין לעילא, ובשעתא דסלקין - כלא מכריזין ואמרין "אסתלקו מסוחרניה דמלה בישא דפלניא! פנון אתר לארחיה דחויא תקיפא!". כדין נשמתא קדישא אתעברת מניה ואסתלקת ולא יכלא למללא, כמה דאת אמר נאלמתי דומיה החשיתי מטוב (תהלים לט ג).
ו וההיא נשמתא סלקא בכסופא בעאקו דכלא, ולא יהבין לה אתר כמלקדמין. ועל דא כתיב שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו - נפשו ודאי! ההיא דהות ממללא אתעבידת משתוקא בגין מלולא בישא! וכדין חויא אזדמן! דכלא לאתריה אתהדר. וכד ההוא מלה בישא סלקא באורחין ידיען ושארי קמיה דחויא תקיפא - כמה רוחין מתערין בעלמא! ורוחא נחתא מההוא סטרא ואשכח דההוא בר נש אתער ליה במלה בישא, והא רוחא ממללא קדישא אתעברת מניה - כדין שריא עלוי וסאיב ליה וכדין הוא סגיר.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0