פרק לב: ח״ג נ ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א רבי חזקיה הוה יתיב קמיה דרבי שמעון. אמר: כתיב נגע לבן אדמדם (ויקרא יג מב) - כדין הוא נגע - דהא חוורא לא קאים בעיניה. פתח רבי שמעון ואמר: כתיב אם יהיו חטאיכם כשנים וגו' (ישעיה א יח). זכאין אינון ישראל! דקודשא בריך הוא בעי לדכאה לון בכלא בגין דלא ישתכחון בדינא קמיה, ומאריהון דדינא לא ישלטון בהון! דהא כלא אזיל בתר זיניה! סומקא לסומקא, וחוורא לחוורא! ימינא לימינא, ושמאלא לשמאלא!
ב בעשו כתיב ויצא הראשון אדמוני (בראשית כה כה), ועל דא שריא ביה זיניה. ואי תימא - אדמוני כתיב בעשו - וכתיב ביה בדוד ויביאהו והוא אדמוני! (ש"א טז יב) אלא דא מזוהמא דדהבא אתעביד, ודא בזוהרא דדהבא אתדבק! בעשו כתיב ביה אדמוני כלו כאדרת שער - בזוהמא דהתוכא נפק. בדוד כתיב ביה עם יפה עינים וטוב ראי.
ג תא חזי מאי טעמא? גוונא חוורא אשתמודע, וגוונא סומקא אשתמודע. סומקא בקדמיתא והא אתחזי ביה חוורא - הא דכיותא אתיליד ביה ושארי לאתדכאה! חוורא בקדמיתא ואתחזי ביה סומקא - הא שארי לאסתאבא! וכתיב וטמאו הכהן - דהא אתיליד ביה סומקא לאסתאבא. וכהנא הוה ידע בכל אינון גוונין. ולזמנין דאתחזי ביה גוונא דדכיותא, ויסגר ליה למחמי אי אתיליד ביה גוונא אחרא. ואי לא - מדכי ליה. הדא הוא דכתיב וטהרו הכהן:
ד רבי יצחק ורבי יהודה הוו אזלי בארחא. אמר רבי יהודה: כתיב וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם וגו' (מ"ב ה כז). אי הוא חטא - בנוי אמאי ילקון?! אמר ליה: אלישע יתיר משאר נביאי חמא! חמא דלא נפיק מגחזי ברא דמעליא, ועל דא לייט לכלהו.
ה ולא עוד אלא אמר ליה: "אנא פלחנא בשמושא עלאה לגבי אליהו, וזכינא בתרין חולקין דהא פלחנא ליה בקשוט! ואנת רשע - פגימת לי! אומית לשקרא וחמידת - הא עברת על אורייתא כלא. ומאן דאעבר על דא - מית הוא לעלמא דאתי. אבל בגין דפלחת לי - שמושא דילך לא להוי למגנא! תהוי מיתה דילך בעלמא דין, ובעלמא דאתי לא!". ובגין כך וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך:
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0