פרק כ: ח״ב קלז ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א (ודא איהו) מזמור שירו לה' שיר חדש תושבחתא דא הא אוקימנא, אבל אף על גב דאתערנא ביה, אתערו דחברייא דקא אתערו שפיר איהו, דהנהו פרות עלות כד הוו נטלי ארונא, אתערו בהאי תשבחתא, כמה דאת אמר וישרנה הפרות בדרך (ש"א ו יא), ומה שירה הוו אמרי? מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה (תהלים צח א). רזא דא איהו כגוונא דלעילא, בשעתא דאינון חיות נטלי (ארונא) כרסייא לארמא ליה לעילא, אינון אמרי תושבחתא דא,
ב ואי תימא אמאי כתיב הכא חדש, והא תדיר קאמרי תושבחתא דא?! אלא ודאי חדש איהו, וחדש לא אקרי אלא באתחדתותא דסיהרא כד אתנהירת מן שמשא, כדין איהו חדש, ודא איהו שיר חדש. הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו, הא אתערותא דימינא ושמאלא לקבלא לה,
ג ותושבחתא דא כד נטלי ארונא קא משבחאן לה, כד סלקין לבית שמש, כגוונא דעגלות סלקין לבית שמש, וכלא ברזא חד סלקין, בגין דבשבת איהו סליקו דכורסייא לסלקא לעילא, תקונא דתושבחתא דא בשבת, אלין תושבחן כלהו אתקינו בשבת, לשבחא ליה עמא יחידא בעלמא:
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0