ח״ב קסג ע״ב

פרק עא: ח״ב קסג ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א תא חזי, במשכן מה כתיב? ואת המשכן תעשה עשר יריעות. עשר - בגין דתקונא דמשכנא (נ"א דשכינתא) בעשרה איהו, למהוי כדקא יאות. עשר - מאי טעמא עשר ולא "עשרה"? אלא עשר בכל אתר איהו בלא שכינתא, דלאו איהי בחושבנא. כגוונא דא עומד על שני עשר בקר (מ"ב ז כח) - שכינתא לאו איהי בחושבנא, דהא איהי קיימא לעילא, דכתיב והים עליהם מלמעלה, ובאלין דוכתי דרמיזי לרזא דלעילא דחסר מנהון (ס"א ה'), הא שכינתא יתיר על ההוא חושבנא, דלאו איהי בחושבנא.
ב לסטרא אחרא יהבי חושבנא יתיר, ואיהי במניינא בגריעו, (ד"א, לא תימא חושבנא יתיר, אלא תוספת את, וחושבנא בגריעו), כגון עשתי והא אוקמוה, ובכל אתר דאתוון אתוספן כגוונא דא איהו לגריעותא; כגון האמינון אחיך (ש"ב יג כ) דסגיא "אמנון". ובסטרא דקדושא - גרע את ואיהו תוספת.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0