ח״ב קעה ע״א

פרק צז: ח״ב קעה ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א אמר רבי יצחק כתיב ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם (ישעיהו ג ד) - היינו דכתיב ועשית שנים כרובים זהב (שמות כה יח). כתיב יושב הכרובים (ש"א ד ד), וכתיב וירכב על כרוב ויעף (ש"ב כב יא). יושב הכרובים - כד שריא לאתיישבא בשלימותא כתיב יושב הכרובים (ס"א כד אשתכח בשלימותא), וכד לא שריא ולא אתיישבא מלכא בכרסיא כתיב וירכב על כרוב - חד, דלא אתיישבא מלכא בכרסיא. יושב הכרובים - תרי.
ב אמר רבי יוסי, ווי לעלמא כד חד כרוב אהדר אנפיה מחבריה! דהא כתיב ופניהם איש אל אחיו כד הוי שלמא בעלמא. אמר רבי יצחק, הא תנינן ערות אביך וערות אמך לא תגלה (ויקרא יח ז). ווי למאן דגלי ערייתהון! כגוונא דא כתיב ביעקב, מבריח מן הקצה אל הקצה. זכאה חולקיהון דישראל דקודשא בריך הוא משתבח בתושבחתייהו כגוונא דלעילא, דכתיב ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מט ג).
ג תאנא, אמר רבי יצחק, ביומי קדמאי הוה בר נש אמר לחבריה, אימא לי מלה חדא דאורייתא וטול מנה כסף, השתא אמר בר נש לחבריה, טול מנה כסף ואשתדל באורייתא, ולית מאן דישגח ולית מאן דירכין אודניה, בר אינון זעירין (נ"א זריעין) קדישי עליונין, דקודשא בריך הוא משתבח בהו, דכתיב ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר (שם ס כא).

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0