יא ועתה שמע בני במה יתקע מצוה מן המובחר בשופר של איל כי שופר רומז בבינה איל הוא הפחד, ואתה מזכיר בתקיעה במשך הקול בכוונתך הוא קול ראשון מי' קולות שנתנה התורה בענין היחוד שאתה צריך לכוון בהוי"ה בקריאה וכתיבה ואתה מושך זה הקול להורידו מפחד ועד העטרה, ומלת מזכיר מלשון השפעה מ"מ גם שאר שופרות כשרים חוץ משל פרה, ולא תאמר משל יעל שהיא כשבה נקבה ככל השופרות כי דינה כדין הפרה אשה היא אך זכרים כפופים שכן נתחברו שני אחים והעידו והן ר' יהודא ור' לוי וכמה היה ר' לוי חכם גדול שנתפרש משמעון ונתחבר עם יהודא כדי שישמעו דבריו אשרי האם שיולדתו, ואם היה עצם מבלי חלל אף כי חללו פסול כי בעינן דרך חלילה מעיקרא לעבור הקול שכן מעשה בראשית הוא הבינה שנאצלה מחכמ"ה והשופר בעינן שיאחזנו בידו ויראנו לכאן ולכאן, כי השופר רומז בבינה ויראה מקום הצר התקועה בראש ויונק מהמוח שהוא היו"ד חכמה עילאה גם מקום הרחב המשפיע לכל ההיקף, וע"כ צריך הראייה מכאן ומכאן להורות באלו, וע"כ צריך טפח שוחק כענין הפרשיות שבתורה שאינם דבוקים, וע"כ ארז"ל ארוך וקצרו כשר וה"ה אם העמידו על גלדו אבל הפכו ועשה הצר רחב והרחב צר זהו שהפך עצמו לצד הרע ופסול, כי בדרך הבריאה בעינן מעשה בראשית שאמרתי והנה הוא הפך הפנימי חיצון והחיצון פנימי פסול דומה להופך חלוקו ומקלקל עצמו, וכן אם צפהו זהב במקום הנחת פה פסול, כי הוא יונק מחכמה עילאה אף כמוח אשר הוא ביו"ד עגול אלא שקוץ היו"ד הוא כח המוח והוא רחמים כרחם אב על בנים, ואם אתה משים זהב למעלה במקום הנחת פה אתה מורה הפך היניקה אבל זה בחוץ שאינו בכח קול השופר כי השופר עצמו קו ירוק, אבל אם נותן כח בקול הרי הוא כשופר הפרה כי שניהם דין הקול יוצא ממקום הרחמים היא המקום הצר היונק מחכמה, וכן נסדק לארכו פסול, ולאו דוקא נסדק כולו ולא נשתייר אלא למעלה ולמטה בלא סדק אלא אפילו לא נסדק כולו אלא שהוא לארכו פסול ולאו דוקא שלא דבקו אלא אפי' דבקו והכוונה שהסדק מורה תוספות שינוי בשופר ממה שנעשה במעשה בראשית ואילו לרחבו אינו מורה כי האי גוונא שנוי והוי כארוך וקצרו אם נשתייר כשיעור ה"נ אם נשתייר שיעור כשר, ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר כי כשניקב ונשתנה הקול מחמת הנקב היה כשר שכל הקולות כשרים בשופר אבל עתה שסתמן ועיכב הסתימה קול הנקב והו"ל קול מהסתימה ושופר אחד הוא כשר ולא שנים כי אין להוסיף על מה שרומז השופר היא אם הבנים, ולא דמי בנותן שופר בתוך שופר דהתם אין להם השוואה במקום הנחת פה אלא אחד ארוך מחבירו וממנו הקול נשמע, א"כ אם ניקב וסתמו צריך שיהא במינו ושלא יעכב הסתימה את הקול ושנשתייר רובו שלם, ואם דבק שברי שופרות והשברים הם שלמים בעיגול אלא שאין לשום אחד מהם שיעור ודבקן ועשאן שופר א' פסול משום דהו"ל שופרות הרבה הוסיף עליו כל שהוא אף במינו פסול ואצ"ל שלא במינו ולאו דוקא שאין בו שיעור אלא אע"פ שארוך אמה הואיל והוסיף עליו הו"ל תוספות והמוסיף גורע שאין חסרון במה שרומז השופר ואתה מורה חסרון, דע בני שכל קרן הכשר לשופר יקרא מינו לענין מינו ושלא במינו שארז"ל, ודע בני כי אמר התנא הכל חייבין בשופר כהנים לוים וישראלים ופריך אי הני לא מחייבי מי מחייבי ומשני כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל והכהנים תוקעין במקדש בחצוצרות לפטרו קמ"ל.