ה וגם ארז"ל המקדש בדבר שהוא אסור בהנאה אינה מקודשת אבל בחילופו כגון שמכרו וקדש בדמיו מקודשת חוץ מע"ז שחילופה כמוה, א"ל ר' והא אמרת אין להם טוב ע"ז, א"ל בני כל האשה (נ"ל העושה) דוגמא הרי היא כמוהו, וידעת שאין האשה נהנית מהע"ז כי אדרבה ניזוקית וע"כ אינה מקודשת, ושמע בני והבן שאפילו האסור בהנאה מדבריהם כגון חמץ בע"פ בשש שעות אינה מקודשת, והכוונה כעין שבות של דבריהם שדוחה מילה כן הדבר הזה הוא ובמקום הנאה פגום א"כ אפילו של דבריהם אין עושה קידושין אלא אדרבה איסור הנאה מבטלת הקידושין, וגם אמרו המקדש ע"מ שאין עליו שאר כסות ועונה פלגינין לדיבוריה שאר וכסות תנאו קיים דר' יהודה הוא שאמר דהוי דבר שבממון, אבל עונה הוא דבר שבתורה תנאו בטל שהתורה חייבה אותך בעונה והיא מקודשת ואתה חייב בעונתה ואין בידו של אדם לפטור עצמו בתנאי ממה שכתוב בתורה, אל"ר הראית דברים היוצאים מפי ר"י וסומך במלכותו ואינו ירא לדבר כדברים האלה והלא שאר וכסות נהי אפילו שהוא דבר שבממון הלא הוא מן התורה שנאמר שארה וכסותה ועונתה לא יגרע וא"כ למה תנאו קיים, מי לא אמרינן המוציא ירושת בנו מעליו אין בדבריו כלום מפני שמבטל הכתוב בתורה וה"נ מבטל הכתוב בתורה שאר וכסות, א"ל ולא ידעת שהתורה אומרת כן דא"כ דהכא היא ששאר וכסות כעונה האיך יוכל לעקור לאו דאורייתא בתנאו והא כתיב לא יגרע אלא לא יגרע דוקא אעונה קאי, דאי תימא דאכולם קאי יכתוב לא יגרע שארה כסותה ועונתה אלא מדלא כתיב הכי ש"מ מבטל אלו ומקיים עונה, וראייה ממה דכתיב אל תאכל ממנו נא ובשל ולא אמר נא ובשל מבושל אל תאכלו, א"ל סוף סוף עוקר הכתוב בתורה, א"ל בני דבר שבממון ביד האיש מטעם שהממון יורד מפחד לת"ת הוא האיש ובידו להשפיע להאשה השפעת הפחד (ובידו למנוע), אך העונה היא השפעת עצמו זהו שאמר ר' יהודה הוא דבר שבתורה, ולכן ודבק באשתו שאינו רשאי למעט דיבוק האשה, זהו שארז"ל הממעט תשמיש האשה ממעט הדמות וגורם גלות למעלה וגלות לעצמו, ואין כן בת"ח העוסקין בתורה יומם ולילה עונתן מלילי שבת ללילי שבת והאומר טוב לעשות עצמו ת"ח לא פי' יפה שהתורה אמרה לא יגרע, וגם א"ר אמאי המקדש בפחות משוה פרוטה ואח"כ בעל בפני עדים ולא אמר ולא מידי צריכה גט לקידושי ביאה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, תפשוט שקידושין פחות משוה פרוטה מסייעין ליה בביאה לומר אע"פ שבעל סתם לקידושין כיון, גם ארז"ל המקדש בתו סתם אין הבוגרת בכלל וכגון שיש לו קטנה ובוגרת ולאו דוקא שלא עשאתו הבוגרת שליח אלא אפילו עשאתו הבוגרת שליח משום דלא שביק אינש מצוה דרמיא עליו ועושה מצוה דלא רמיא עליו דבתו קטנה רמיא עליו ובוגרת לא רמיא עליו, אבל מי שיש לו ב' בנות גדולות ועשאהו שליח או יש לו ב' בנות קטנות ושידך א' מהן וכשבא לקדש לא פירש בתך פ' מקודשת לי רק אמר סתם בתך מקודשת לי שניהן צריכות גט, ואין לומר המשודכת קידש כי בעוונות ישראל שבגלות יעשו עולה וידברו כזב הפך לא יעשו עולה, הלא תראה כמה שלוחים מקדשים לעצמן, ודע כי ידים שאינו מוכיחות לא הווין ידים וכן הלכתא, ואין לומר בעבור ששידך הווין ידים מוכיחות מפני שיש באדם שינוי מחשבות ושינוי רצון ודלמא נתחרט מהשידוכין, והלא אמרתי לך עונש ב' אחיות שמתלבש בגויה קדשה ואם זה העני הב"ד מתירין לו לקחת המשודכת מטעם שאין יראת אלהים על פניהם א"כ הם הגורמים ויתחלפו במקום הבועל באיסור שסמך על פיהם: