ב שחיטה בצוואר מנין הלכתא גמירי לה א"ל ר' ולמה לא נכתבה בתורה, א"ל ב' הקנה והוושט המונחים בצוואר מהם החטאים באים באדם כי מות וחיים ביד לשון והדיבור בלשון מהקנה, והוושט הוא מעורר ביאות אסורות ע"י המאכלות הטמאות האסורות עבירה גוררת עבירה, ע"כ כל דיניו משום שריפה חניקה הריגה וכו' הכל מהם, וראה דוגמתן למעלה שהת"ת הוא ראש המניח וב' צינורות יש שם א' שהחיים יורדים בהיקף, ואחד שהדיבור הולך בכנ"י, וכשהאדם חטא בסימנים אז הדיבור והשפע נפסק למעלה וע"כ דיניו בסימנים מדה כנגד מדה, ומה שאמר וזבחת הכי הוא זביחה אמרתי לך ולא לחתכו, הוא שאמר בקרבן ולא יבדיל כי אין להבדיל הראש מגופו בקבלת דינו להיות חלוק בגופו, ואפי' שחטו בהולכה ובהבאה וקרוב הדבר שאם נחתך המפרקת ונשאר העור לבד שני חתיכות דיינינן ביה ופסול, ודין המליקה ענין אחר הוא, ולענין רוב אחד בעוף צדקו דברי ר' נחמן או וושט או קנה וגם דע לך שאם שחט חצי סימן לא אמרינן מחצה על מחצה כרוב כי אין הכרח שכשם שאתה אומר שחוט כרוב אמור שאינו שחוט כרוב, וכ"מ שאין הכרע באיסורא לא אמרינן מחצה על מחצה כרוב לקולא, וכל דהויא בריא בסימן אין לחוש, ע"כ אמרינן מצא חצי קנה פגום מוסיף עליו כ"ש ומכשירו ואמרינן הופך הוושט ובדקו אם ניכר בקורט דם דשני עורות יש לוושט החיצון אדום והפנימי לבן ואם נקבו שניהם ניטל חיותו ונבילה, ואם ידעת בני לעולם צד החיצון אדום המורה דין והפנימי לבן נעלם ומכוסה ומורה רחמים גם ניקב זה בלא זה נבילה, ואם ליבן סכין באור ושחט בה פסולה, שומו שמים על זאת שריפה בלא חיוב דינא, דישראל לעולם ברחמים והאי לא מרחם, חייבי נסקלים שנתערבו בחייבי נשרפים אמרינן ידונו בקלה וזה העני לא נתחייב אלא שחיטה ולמה שרפו במאי פיגלו כי אין בשריפה דין קשה וכאשר יעשה הפך משפטו כל רוחין בישין טרפין ליה וחלין ביה.