תקוני הזהר סו

פרק סו

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א זִמְנָא וִידֵי אָדָם נָפְקִין, דְּאִינוּן גְּדוּלָה גְבוּרָה, וּמְקַבְּלִין דּוֹרוֹנָא דִלְהוֹן,
ב הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל א ח) וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם, מָאי אָדָם, הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ (ישעיה מד יג) כְּתִפְאֶרֶת אָדָם,
ג וּמְקַבְּלִין מִנַּיְיהוּ דוֹרוֹנָא וְיָהֲבִין לֵיהּ לְמַלְכָּא, וְאִם דּוֹרוֹנָא לַאו אִיהוּ כִדְקָא יָאוּת, לְכַלְבָּא אִתְמַסַּר, וְדַחְיָין לוֹן לְבָר,
ד דְּאִית דְּלָא פָתְחִין לוֹן תַּרְעִין, וְאִתְּמַר בְּהוֹן (דברים כד יא) בַּחוּץ תַּעֲמֹד, וּמְמַלֵּל מַלְכָּא בְּהוֹן מִלְּבָר, וְיָהִיב לוֹן שְׁאֵלְתּוֹי מִלְּבָר, וְאָזְלִין לוֹן.
ה דְּלַאו כֻּלְּהוּ עָאלִין לְבֵי מַלְכָּא, אֶלָּא אִלֵּין מָארֵי דְבֵיתָא, דְאִתְּמַר בְּהוֹן (דניאל א ד) יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מוּם, לָא בִּצְלוֹתְהוֹן, וְלָא בְּנִשְׁמָתְהוֹן, וְטוֹבֵי מַרְאֶה בְּכָל עוֹבְדֵיהוֹן, וּמַשְׂכִּילִים בְּכָל חָכְמָה, וְשַׁפִּירָן לְמֶחזֵי, דַּעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (שיר ב יד) הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוְה,
ו וְיוֹדְעִי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע (דניאל א ד), דְּיָדְעִין בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וָדַעַת, דְּאֵין דּוֹרְשִׁין בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, אֶלָּא אִם הוּא חָכָם בְּחָכְמָה וּמֵבִין בְּבִינָה וְיוֹדֵעַ בְּדַעַת,
ז וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם, דָּא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, דְאִיהִי כ"ח אַתְוָון דְּעוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, לַעֲמוֹד בְּכֻלְּהוּ בַּעֲמִידָה דִצְלוֹתָא,
ח אִלֵּין יַעֲלוּן לְהֵיכָלָא דְמַלְכָּא, דְאִינוּן צַדִּיקִים גְּמוּרִים.
ט בֵּינוּנִיִּים יְהִיב לוֹן שְׁאֵלְתִּין דִּלְהוֹן מִלְּבָר, וְלָא עָאלִין לְגָאו,
י רַשִּׁיעַיָּיא אִדַּחְיָין מִתַּמָּן, וְלָא יָהִיב לוֹן שְׁאֵלְתִּין דִּלְהוֹן, אֶלָּא עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (ישעיה א יב) מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי,
יא וְאִלֵּין אִינוּן רַשִּׁיעַיָּיא, דַהֲווֹ מְבַזִּין לְמַלְכָּא בִּצְלוֹתְהוֹן, דְּמַנְחָן לְמִשְׁמַע צְלוֹתָא, וּפָסְקִין לָהּ עַל שִׂיחָה בְּטֵלָה.
יב אִלֵּין נָפְקִין,
יג הָא אָחֳרָנִין עָאלִין, אִינוּן מָארֵי דְצַוָּאר, דַּהֲווֹ מְבָרְכִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל מַאֲכָלִין וּמִשְׁתְּיָין דְּקָרְבָּנִין, דְּאָמְרִין בְּכָל יוֹמָא צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחוֹחִי (במדבר כח ב), דַהֲווֹ מְקָרְבִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בְּכַמָּה קָרְבָּנִין דִּצְלוֹתִין, וְאִלֵּין אִינוּן דִּמְהַנְּיָין בְּעֹנֶג שַׁבָּת, וּמְבָרְכִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יְהִיב לוֹן שְׁאֵלְתִּין דִּלְהוֹן, וּלְאָחֳרָנִין דַּהֲווֹ אָכְלִין בְּלָא צְלוֹתָא אִתְדַּחְיָין מִתַּמָּן, וְיָהֲבִין לוֹן בִּידָא דְכַמָּה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה דְאִינוּן מַזִּיקִין.
יד הָא אִלֵּין נָפְקִין,
טו הָא מָארֵי דְקָלִין וְדִבּוּרִין בִּזְמִירוֹת וְתוּשְׁבָּחוֹת וְהוֹדָאוֹת דִּצְלוֹתָא דָפְקִין, וּמָארֵי דְקָלִין דְּקָרָאן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּקְרִיאַת שְׁמַע, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל תְּרֵין זִמְנִין עִִרֶב וָבֹקֶר.
טז אַדְהָכִי הָא מָארֵי דְרַגְלִין קָא דָפְקִין לְפִתְחָא, מָארֵי דַעֲמִידָה דִצְלוֹתָא, דְאִתְּמַר בְּהוֹן (דניאל א ד) וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמוֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ,
יז הַמֶּלֶךְ סְתָם דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֵיכַל הַמֶּלֶךְ דָּא אדנ"י, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (תהלים נא יז) אדנ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח, אדנ"י סְלִיק לְחוּשְׁבָּן הֵיכָל, וְאִתְּמַר (חבקוק א כ) וַה׳ בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ.
יח זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּזָכֵי לְאַעֲלָאָה לְהֵיכָלֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְמֶחזֵי לְמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא,
יט זַכָּאָה פוּמָא, דְּשַׁרְיָא בֵּיהּ צְלוֹתָא דְאִיהִי אדנ"י, דְּאָמְרִין לָהּ אדנ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וְזַכָּאִין שִׂפְוָון דְּאִינוּן תַּרְעִין דְּהֵיכָלָא, כְּגַוְונָא דְאִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שם קיח יט) פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק,
כ דְּכַד פּוּמֵיהּ פָּתַח בִּצְלוֹתָא בִשְׁכִינְתָּא, וַה׳ יַעֲנֶה מִיָּד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נח ט) אָז תִּקְרָא וַה׳ יַעֲנֶה, אָ"ז תְּמַנְיָא אַתְוָון ה׳ אהי"ה, וַה׳ יַעֲנֶה הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וְדָא ה׳ אדנ"י יאהדונה"י,
כא לָקֳבֵל תְּמַנְיָא אַתְוָון, אִלֵּין אִינוּן חֵיוָון דְּחַשְׁמַ"ל, דְּאִינוּן חֵיוָון דְּאֶשָּׁא, פַּעַם חָשׁוֹת וּפַעַם מְמַלְּלוֹת, בִּצְלוֹתָא מְיוּשָׁב מְמַלְּלוֹת, בִּצְלוֹתָא דִמְעוּמֶד חָשׁוֹת.
כב וְתָא חֲזִי,
כג אִם בַּר נַשׁ סָלִיק בְּמַחֲשַׁבְתֵּיהּ בִּצְלוֹתָא דִילֵיהּ לִשְׁכִינְתָּא, אוֹ בְּכָל פִּקּוּדָא וּפִקּוּדָא דְעָבִיד, מִיָּד דְּדָפִיק לְפִתְחָא דְהֵיכָלָא דְמַלְכָּא, נָבִיא אוֹ חוֹזֶה אוֹ חָכָם אוֹ צַדִּיק אוֹ חָסִיד, מִיָּד דְּקָרָא לָהּ לְתַרְעָא, אִם שְׁכִינְתָּא סְלִיקַת תַּמָּן, ה׳ יַעֲנֶה מִיָּד, וְלָא אַמְתִּין לְעִִבֶד אוֹ מְמַנָּא דְאַפְתַּח לֵיהּ, אֶלָּא אִיהוּ מַמָּשׁ אַפְתַּח לֵיהּ, מֵחֲבִיבוּ וּרְחִימוּ דְאִית לֵיהּ לְגַבָּהּ כְּחָתָן לְגַבֵּי כַלָּה,
כד וְאִם שְׁכִינְתָּא לָא סְלִיקַת בְּהַהוּא צְלוֹתָא אוֹ פִקּוּדָא, לָא חָשִׁיב לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִפְתַּח לֵיהּ הֵיכָלֵיהּ, וַאֲפִילוּ עַל יְדֵי שִׁלּוּחָא.

ארמית: תיקוני הזוהר המנוקד, תורת אמת, נחלת הכלל