פרק קכד
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א מוּכְלֶלֶת וּמְעוּטֶרֶת בְּאוֹת בְּרִית, וּבְאוֹת דְּשַׁבָּת, וּבְאוֹת דְּיֹמִין טָבִין, וּבְאוֹת תְּפִלִּין, וְחוּט דִּילָהּ כְּרוּכָה בְּאֶצְבְּעָא, וְדָא כְּרִיכוּ דִרְצוּעָה דִתְּפִלָּה דְיָד,
ב דְּבָהּ הֲווֹ קַדְמָאִין כּוֹרְכִין אֶת שְׁמַע עִם וְאָהַבְתָּ בִּרְחִימוּ דְאַהֲבָה, דְהַיְינוּ וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אלהי"ך, בְּגִין דִּתְהֵא רְחִימָא לְגַבֵּי בַּעִִלָהּ, וְלָא מַפְסִיקִין,
ג וּלְבָתַר דְּאָתָא יַעֲקֹב דְּאִיהוּ כְּלִיל תְּלַת אֲבָהָן, הִתִּיר הַהוּא כְּרִיכוּ דִילָהּ, וְאָמַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעִִד. בְּגִין דְּאִיהִי בָּעִי לְמֶהֱוִי אִיהִי סְגוּלַת מְלָכִים, בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְּמַר שׁוֹפָ"ר הוֹלֵ"ךְ סֶגוֹלְתָּ"א,
ד וְאַזְלָ"א לְשַׁרְיָא כִּתְרָא עַל יִשְׂרָאֵל דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְּאִיהוּ סֵפֶר תּוֹרָה כְּלִיל חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, וְאִתְעֲבִידַת תַּגָּא עַל רֵישֵׁיהּ, בְּכָל אָת וְאָת דִּילֵיהּ, מֵאִלֵּין אַתְוָון יְדִיעָאן דְּסֵפֶר תּוֹרָה, כְּגַוְונָא דָא ש ע ט נ ז ג ץ,
ה כֻּלְּהוּ זַיְינִין אִינוּן חַד וְעִִשְׂרִין, לָקֳבֵל חַד וְעִִשְׂרִין אַזְכָּרוֹת דִּתְּפִלִּין דְּרֵישָׁא, וּלְקִבְלַיְיהוּ חַד וְעִִשְׂרִין אַזְכָּרוֹת דִּתְּפִלִּין דְּיָד, דְּסָלְקִין כֻּלְּהוּ אַרְבְּעִין וּתְרֵין, לָקֳבֵל שְׁמָא דְמ"ב,
ו תַּגָּא אִיהִי י' עַל רֵישָׁא דְז', גּוּפָא דִילֵיהּ ו', וְסֵפֶר תּוֹרָה עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא כְּלִיל שִׁית סְפִירָן מֵחֶסֶד עַד יְסוֹד,
ז מַלְכוּת י' זְעִירָא, בָּהּ אִתְעֲבִידַת שְׁבִיעִי יוֹם שַׁבָּת, וְאִיהִי אוֹת תְּפִלִּין, אוֹת שַׁבָּת, אוֹת בְּרִית,
ח וְאִיהוּ כֶּתֶר כְּהוּנָה וְכֶתֶר מַלְכוּת, מִסִּטְרָא דִימִינָא דְאִתְיְיהִיבַת אוֹרַיְיתָא אִתְקְרִיאַת כֶּתֶר תּוֹרָה
ט וִימִינָא אִיהוּ כַּהֲנָא, מִסִּטְרֵיהּ אִיהוּ כֶּתֶר כְּהוּנָה, וְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא אִיהוּ מֶלֶךְ, וּמִסִּטְרָא דִגְבוּרָה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל, נָפִיק מִתַּמָּן אֶשָּׁא וְאוֹקִיד לֵיהּ, וְכַד כַּהֲנָא נָפִיק בִּשְׁלָם מֵהֵיכָלָא, בְּהַהוּא זִמְנָא יִתְעָרוּן לְוִיִּים בְּנִגּוּנָא
י (כאן חסר והוא בתקוני זהר חדש).
יא וְעוֹד אִית תִּקּוּנָא חֲמִשָּׁאָה בִּצְלוֹתָא,
יב צְלוֹתָא אִיהִי כְּקָרְבָּנָא, כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ קַדְמָאִין תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְנוּם,
יג תָּא חֲזִי קָרְבָּנִין אִינוּן מֵאַרְבַּע מִינִין, דְּאִינוּן לָקֳבֵל אַרְיֵה שׁוֹר נֶשֶׁר אָדָם, דְּאִינוּן מְצוּיָירִים בְּכָרְסַיָּיא,
יד אִית קָרְבָּנָא דַהֲווֹ מְקָרְבִין יִשְׂרָאֵל, וְכַהֲנָא הֲוָה קָרִיב קָרְבָּנָא דִלְהוֹן.
טו קָרְבָּנָא קַדְמָאָה, קָרְבָּנָא דַהֲוָה קָרִיב לִימִינָא, דָּא צְלוֹתָא דְשַׁחֲרִית, וְאִם הֲווֹ זַכְיָין הֲוָה נָחִית דִּיּוֹקְנָא דְאַרְיֵ"ה וַהֲוָה מְקַבֵּל קָרְבָּנָא, וְדָא מִיכָאֵ"ל דְּדַרְגֵּיהּ חֶסֶ"ד, אִיהוּ הֲוָה מְקַבֵּל צְלוֹתָא דְשַׁחֲרִית,
טז וְאִם לָא זָכוּ מַה כְּתִיב בְּקָרְבָּנָא (שמות כב ל) לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ, דְחָשִׁיב לֵיהּ כִּטְרֵיפָה, וּבְגִין דָּא הֲוָה נָחִית דִּיּוֹקְנָא דְכֶלֶב לְקַבֵּל הַהוּא דוֹרוֹנָא, וְקָרְבָּנָא, וְדָא אִיהוּ כֶּלֶב דְּאָמַר דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים כב כב), הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי,
יז וְכָל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה דְאִינוּן כְּלָבִים צוֹעֲקִים בְּמִשְׁמָרָה תִּנְיָינָא דְלֵילְיָא, אִינוּן צָוְוחִין וְנָבְחִין וְאָמְרִין הַב הַב, בְּגִין דְּאִינוּן מִסִּטְרָא דְגֵיהִנָּם סַם הַמָּוְת, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (משלי ל טו) לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב.
יח קָרְבָּנָא תִנְיָינָא לָקֳבֵל שׁוֹ"ר, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (ויקרא כב כז) שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עִז וְגוֹמֵר, וּלְקִבְלֵיהּ צְלוֹתָא דְמִנְחָה, דְאָמַר דָּוִד עֲלָהּ (תהלים קד יד) מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעִשֶׂב לַעֲבוֹדַת הָאָדָם,
יט מַאי עִשֶׂב, ע"ב ש', וְאִנּוּן ע"ב שְׁמָהָן, דְּאִינוּן לְבוּשִׁין לְע"ב שְׁמָהָן עִלָּאִין, כְּגַוְונָא דְעִשֶׂב דְּאִיהוּ לְבוּשָׁא דְחִטָּה, וּבְגִין דָּא לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ, וְהַיְינוּ לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ (שם עח כ), וְדָא נַהֲמָא דְאוֹרַיְיתָא.
כ וּלְעוֹלָם כָּל קָרְבָּנִין שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, בְּגִין דְּמִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה (ירמיה א יד),
כא (ס"א ודא יצר הרע, ובגין דלא יהא צריך מנשמתא דילך) (ס"א דלא יסריך נשמתא דילך האכילהו קרבנא, לקיימא ביה (משלי כה כא) אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא השקהו מים, ולבתר דאיהו נטיל דמא דקרבנא, לא יטול מדילך)
כב דְמִתַּמָן הַהוּא דְאוֹשִׁיד דָמָא, מְלַחֲךְ הַהוּא דָמָא דְבְעִירָן וּבְגִין דָא לֹא צָרִיךְ לְכַסָאָה לָהּ מִנֵיה, לְקַיְימָא בֵיה אִם רָעִב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם וּלְבָתָר דְאִיהוּ
ארמית: תיקוני הזוהר המנוקד, תורת אמת, נחלת הכלל