תקוני הזהר רד

פרק רד

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א דָּא יִצְחָק, וּבוֹחֵן לִבּוֹת ה׳ (שם) דָּא יַעֲקֹב, לֵית סְפִירָה דְלָא אִתְגַּלְגַּל אָדָם עִלָּאָה, דְאִיהוּ יו"ד ה"א וא"ו ה"א, כֹּ"חַ מָ"ה חָכְמָה וַדַּאי, בְּגִין לְצָרְפָא וּלְלַבְּנָא לְאָדָם דְּבָרָא בְדִיּוֹקְנֵיהּ לְתַתָּא, וְאָצִיל בֵּיהּ אֲצִילוּתֵיהּ, וְכָל טָרְחָא דִלְעִילָא לָא הֲוָה בְּאָדָם אֶלָּא בְגִין אֲצִילוּת דְּאָדָם דִּלְעִילָא, דְּדָא בְּדָא תַּלְיָא.
ב אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אִם כֵּן מַאי וְיָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו (איוב לג כה) (ובגין דא ישראל עלה במחשבה, אמר ליה מנלן דאברהם תמן במחשבה, אמר ליה לאו למגנא תקינו מארי מתניתין הרוצה להחכים ידרים דאיהי חכמה ואיהי מחשבה, באברהם אתלבן אדם, וביצחק אצטריף, ורזא דמלה מצרף לכסף וכור לזהב, מצרף לכסף דא אברהם, וכור לזהב דא יצחק, ובוחן לבות ה׳ דא יעקב, והן כל אלה יפעל א"ל פעמים שלש עם גבר (שם כט), אמר ליה אם כן מאי וישוב לימי עלומיו).
ג אָמַר לֵיהּ לְאִילָנָא דַהֲוָה קַשִּׁישׁ יוֹמִין וְאִתְיַיבְּשׁוּ עַנְפִין דִּילֵיהּ, קַצִּיצוּ לֵיהּ וְאַצְמַח בְּשָׁרְשׁוֹי, דְּקָמוּ מִנֵּיהּ עַנְפִין חַדְתִּין כְּקַדְמֵיתָא, כְּגַוְונָא דַהֲוָה בְּעוּלֵמוֹי, וְדָא אִיהוּ וְיָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו, וְדָא הֲוָה חֶלְמָא דְחָזָא נְבוּכַדְנֶצַּר בְּחֶלְמֵיהּ, אִילָנָא רְבָא וּתְקִיף (דניאל ד ט), וּבַסּוֹף חֶלְמֵיהּ הֲוָה אָמַר (שם יא) גֹּדּוּ אִילָנָא וְקַצִּיצוּ עַנְפוֹהִי, וּלְבָתַר אָמַר (שם יב) בְּרַם עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבוּקוּ, וְלֵית אִילָן הָכָא אֶלָּא אָדָם עִלָּאָה, דְאִתְּמַר בֵּיהּ (דברים כ יט) כִּי הָאָדָם עִץ הַשָּׂדֶה, וְהַאי אִילָנָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַנְטַע לֵיהּ בְּכַמָּה דָרִין וְלָא אַצְלַח. עַד דְּנָטַע לֵיהּ בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, וְאַרְכִּיב לֵיהּ בִּתְלַת אֲבָהָן וְאַצְלַח תַּמָּן, וּבְגִין דָּא הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵ"ל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר, מִיָּד דְּאַצְלַח תַּמָּן וַאֲחִיד תַּמָּן, אִתְפַּשְׁטוּ שָׁרְשׁוֹי עַל אַרְעָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא, וְאִסְתַּלְקוּ עַנְפּוֹי בְּכָל רְקִיעִין, וּבְכָל מַרְכְבִין דְּנִשְׁמָתִין וּמַלְאָכַיָּא וְחֵיוָון וּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים, עַד דְּאִתְחַזַּר כְּקַדְמֵיתָא (ס"א עד אין סוף), וְהָא אוּקְמוּהָ עֵץ הַחַיִּים מַהֲלֵךְ ת"ק שָׁנָה, (דניאל ד ט) רְבָא אִילָנָא וּתְקִיף וְרוּמֵיהּ יִמְטֵי לִשְׁמַיָּא, וַחֲזוֹתֵיהּ לְסוֹף כָּל אַרְעָא, תְּחוֹתוֹהִי תַּטְלֵל כָּל חֵיוַת בָּרָא, וּבְעַנְפוֹי יְדוּרוֹן צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא, דְאִינוּן נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין, וּמִנֵּיהּ יִתְּזִן כָּל בִּשְׂרָא.
ד וְאַרְכִּיב לֵיהּ עַד אֶלֶף דּוֹר, כְּגַוְונָא דִשְׁכִינְתָּא דְאִיהִי סְלִיקַת לְאֶלֶף דּוֹר בַּעֲשַׂר סְפִירָן, דִּבְהוֹן סְלִיקָא עֲשַׂר זִמְנִין מְאָה, עַד דִּסְלִיקַת בְּהוֹן לְאֶלֶף דּוֹר, וּמִיָּד דְּאַצְלַח אִילָנָא בְאַרְעָא נָחִית אִילָנָא מִלְּעִילָא, שָׁרְשׁוֹי בְּאַרְעָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא, וְאִתְרַבִּיאוּ תַּמָּן עַנְפּוֹי עַד אֵין סוֹף, וְאִתְפַּשְׁטוּ בָּהּ שָׁרְשׁוֹי עַד אֵין תַּכְלִית, בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְרַבִּי אִילָנָא כְּמִלְּקַדְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב רְבָא אִילָנָא וּתְקִיף וְרוּמֵיהּ מָטֵי לִשְׁמַיָּא, וַחֲזוֹתֵיהּ לְסוֹף כָּל אַרְעָא, וּמִנֵּיהּ יִתְּזִן כָּל בִּשְׂרָא, כָּל בְּנֵי אָדָם דִּלְתַתָּא, בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְרַבִּי אִילָנָא כְּמִלְּקַדְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב רְבָא אִילָנָא וּתְקִיף וכו', חֵיוַת בָּרָא אִלֵּין חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא אִלֵּין נִשְׁמָתִין, וּמִנֵּיהּ יִתְּזִן כָּל בִּשְׂרָא לְתַתָּא. דִּבְזִמְנָא דְחָב אָדָם וַהֲוָה מְקַצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת, כַּבְיָכוֹל כְּאִלּוּ אַעִִקַר חֵיוָן וּמַלְאָכִים וּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים מֵאַתְרֵיהוֹן, וְלָא הֲוָה מָאן דִּמְקַבֵּל צְלוֹתִין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (קהלת י כ) כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, וּבַעַל הַכְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר, מַאי יַגִּיד דָּבָר, בִּצְלוֹתִין וְזַכְוָון דְּיִשְׂרָאֵל.
ה אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּוַדַּאי עִלָּאִין וְתַתָּאִין הֲווֹ תַּלְיָין בְּאָדָם קַדְמָאָה, וְלַאו לְמַגָּנָא אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, לְעוֹלָם יִרְאֶה הָאָדָם עַל עַצְמוֹ כְּאִלּוּ כָּל הָעוֹלָם תָּלוּי עָלָיו, אֲבָל בַּר נַשׁ דְּטָרַח עֲלֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְגִלְגּוּלָא וְלָא אַצְלַח בְּאַתְרֵיהּ, אַעִִקַר לֵיהּ מֵאַתְרֵיהּ וְשַׁוִּי לֵיהּ בַּאֲתַר אָחֳרָא, וְשַׁנִּי לֵיהּ אֲתַר, וְרָזָא דְמִלָּה

ארמית: תיקוני הזוהר המנוקד, תורת אמת, נחלת הכלל