Chapter 28: Zohar III:65b
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א תאנא: כד בעא קב"ה למברי עלמא דלתתא - כלא כגוונא דלעילא עבד ליה! עבד ירושלם אמצעיתא דכל ארעא ואתר חד דאקרי ציון עלה. ומהאי אתר מתברכא. ובהאי אתר דציון שארי עלמא לאתבנאה ומניה אתבני. הדא הוא דכתיב אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו. ומאן אתר? מציון מכלל יופי אלהים הופיע. כלומר מציון דהוא שלימו דיופי דעלמא אלהים הופיע. תא חזי לא אתברכא ירושלם אלא מציון. וציון מעילא. וכלא חד בחד אתקשר:
ב תאנא א"ר יהודה ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו (ויקרא טז יח) - אל המזבח סתם. כְמָה דאתעביד לתתא אתעביד לעילא, וכלא אתקשר חד בחד. ותאנא כמה דבהאי יומא מכפר כהנא לתתא - הכי נמי לעילא! וכד כהנא דלתתא מסדר פולחניה - כהנא דלעילא הכי נמי! לא אשתכח לעילא עד דאשתכח לתתא! ומתתא שארי לסלקא קדושה דמלכא עלאה, ומשתכחין כלהו עלמין חד קמיה דקב"ה.
ג א"ר יהודה, אלמלא הוו ידעי ישראל אמאי קב"ה פקיד עלייהו דישראל לאוכחא להו יתיר מכל שאר עמין - ינדעון דהא קב"ה שביק דידיה ולא גבי מנהון חד ממאה! תאנא: קב"ה - כמה רתיכין כמה חיילין אית ליה! כמה שולטנין ממנן משתכחין בפולחניה! כד זמין להו לישראל בהאי עלמא - אכתר לון בכתרין קדישין כגוונא דלעילא. אשרי לון בארעא קדישא בגין דישתכחו בפולחניה. קשיר לכולהו עלאי בהו בישראל.
ד וחדוון לא עאלין קמיה ופולחנא לא אתעביד קמיה לעילא עד דישראל עבדין לתתא! כל זמנא דישראל משתכחין בפולחניה דמאריהון לתתא - הכי נמי לעילא! בזמנא דישראל בטלי פולחנא לתתא - בטלי לעילא; ופולחנא לא אשתכח לא לעילא ולא לתתא. ועל דישראל בטלו פולחנא דקב"ה כד שראן בארעא - הכי נמי לעילא. כל שכן לבתר.
ה אמר קב"ה: "ישראל! אי אתון ידעין כמה אוכלוסין כמה חיילין מתעכבין בגינייכו - תנדעון דלית אתון כדאי למיקם בעלמא אפילו שעתא חדא!". ועם כל דא מה כתיב? ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו' (ויקרא כו מד). בגין כך - ויצא אל המזבח (ויקרא טז יח) - אל המזבח סתם. אשר לפני ה' - סתם. וכפר עליו. לבתר ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם וגו' (ויקרא טז כד). וכפר עליו (ויקרא טז יח) - מאי קא מיירי? א"ר יוסי לאתערא חסד בעלמא בקדמיתא.
ו תאנא: כתיב וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל (ויקרא טז טז). מאי וכפר על הקדש? אלא א"ר אלעזר הא תנינן - חייביא עבדין פגימותא לעילא, ומתערין דינין וגרמין לאסתאבא מקדשא, וחויא תקיפא שארי לאתגלאה. וכדין דינין מתערין בעלמא. ובהאי יומא בעי כהנא לדכאה כלא, ולאתערא כתרא קדישא דיליה דהיא רישא דמלכא, בגין דייתי מלכא לאשראה במטרוניתא. וכד רישא דמלכא נטיל - כלא נטיל! וייתי לאזדווגא במטרוניתא ולאתערא חידו וברכאן בעלמא.
ז אשתכח דכל שלימו דעילא ותתא - בכהנא תליא! דאי אתער כתרא דיליה - כלא אתער וכלא בשלימו אשתכח! ועל דא כתיב וכפר על הקדש בקדמיתא. וכפר על הקדש - לאסגאה שלמא בעלמא ולאסגאה חידו בעלמא. וכד חידו דזווגא אשתכח במלכא ובמטרוניתא - כל שמשין וכל בני היכלא כלהו אשתכחו בחידו, וכל חובין דחבו קמי מלכא אתכפר להו. הדא הוא דכתיב מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו (ויקרא טז ל). ובגין כך
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0