Chapter 29: Zohar III:66a
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו (ויקרא טז יז) - בשעתא דעאל לזווגא להו. ובשעתא דמזדווגין מלכא ומטרוניתא - ההיא שעתא וכפר בעדו ובעד ביתו: תאנא וכל אדם לא יהיה באהל מועד. רבי יצחק פתח: וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק וגו' (ויקרא כו מב). האי קרא אוקמוה, בשעתא דישראל בגלותא כביכול קב"ה עמהון בגלותא, דהא שכינתא לא אתעדי מנייהו לעלמין. תא חזי בזמנא דישראל אשתכחו בגלותא דבבל - שכינתא בינייהו שרייא, ותאבת עמהון מן גלותא. ובזכות אינון צדיקייא דאשתארו בארעא - שארת בארעא ולא אעדי מנייהו לעלמין. א"ר יהודה דאתהדרת מטרוניתא במלכא ואתהדר כלא בהלולא דמלכא, בגין כך אקרון אנשי כנסת הגדולה - כנסת הגדולה ודאי.
ב תאנא בכל זמנא דישראל בגלותא - אי אינון זכאין - קב"ה אקדים לרחמא עלייהו ולאפקא לון מגלותא. ואי אינון לא זכאין - מעכב לון בגלותא עד ההוא זמנא דאתגזר. וכד מטא זמנא ואינון לא אתחזיין - קב"ה אשגח ליקרא דשמיה ולא אנשי להו בגלותא. הדא הוא דכתיב וזכרתי את בריתי יעקוב וגו' - אלין אבהן דכלא, רזא דשמא קדישא.
ג רבי חייא אמר מאי טעמא יעקב קדמאה הכא? אלא בגין דיעקב כללא דאבהן והוא אילנא קדישא - בגין כך ו' דשמא קדישא ביה אחידא. והכי קרינן יעקוב בו'. רבי יצחק אמר וא"ו באתווי י"ג מכילן, דירית ירותא די"ג מבועין דמבועא סתימא קדישא.
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0