Zohar III:68a

Chapter 37: Zohar III:68a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א אמר ליה ר' אבא נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ. אִוִּיתִיךָ - "אִוְתָך" מבעי ליה?! אֲשַׁחֲרֶךָּ - "ישחרך" מבעי ליה?! אמר ליה, הא אוקמוה כמה דאת אמר אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש (איוב יב י).
ב תא חזי - נפשא ורוחא אשתמודע כחדא לעלמין! תנא, פולחנא שלימתא דבעי בר נש למפלח לקב"ה כמה דתנינן ואהבת את ה' אלהיך וגו' - דירחים ליה לקב"ה רחימותא דנפש ממש! ודא הוא רחימותא שלימתא - רחימותא דנפשיה ורוחיה! כמה דאתדבקו אלין בגופא וגופא רחים לון - כד יתדבק בר נש לרחמא ליה לקב"ה רחימותא דנפשיה ורוחיה לאדבקא ביה! הדא הוא דכתיב נפשי אויתיך בליליה - נפשי ממש.
ג אף רוחי בקרבי אשחרך - אתדבקא בך ברחימותא סגיאה. בלילה - דבעי בר נש מרחימותא דקב"ה למיקם בכל ליליא לאשתדלא בפולחניה - עד דיתער צפרא ויתמשך עליה חוטא דחסד. דתניא זכאה חולקיה דההוא בר נש דרחימותא דא רחים ליה לקב"ה! והני זכאי קשוט דמרחמין ליה לקב"ה הכי - עלמא מתקיימא בגיניהון! ושלטין על כל גזירין קשין דלעילא ותתא!
ד תאנא ההוא זכאה דאתדבק ברוחיה ונפשיה לעילא במלכא קדישא ברחימותא כדקא יאות - שליט בארעא דלתתא, וכל מה דגזר על עלמא אתקיים! מנא לן? מאליהו דכתיב חי ה' אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי (מ"א יז א).
ה תא חזי בשעתא דאתיין נשמתין קדישין מעילא לתתא, ואינון זכאי עלמא משלפי להו ממלכא ומטרוניתא - זעירין אינון דבההוא שעתא דנחית קיימא קמי מלכא. ורעותא דמלכא לאסתכלא בה. כמה דאוקימנא בשעתא דנשב קודשא בריך הוא רוחא בכל חילא וחילא דשמיא - כלהו חיילין אתעבידו וקיימי בקיומייהו. הדא הוא דכתיב וברוח פיו כל צבאם (תהלים לג ו). ומנייהו אתעכבו עד דקודשא בריך הוא אחית להו לתתא.
ו ותאנא מיומא דאתברי עלמא - קיימי קמיה דקב"ה ואתעכבו עד דמטא זמנא לאחתא לון בארעא. ואלין שליטו לעילא ותתא - הדא הוא דכתיב חי ה' אשר עמדתי לפניו (מ"א יז א). "אשר אני עומד" לא כתיב, אלא אשר עמדתי. לבתר אהדר לאתריה וסליק לאדריה. ואינון אחרנין לא סלקין עד דימותון, בגין דלא קיימו קודם לכן כאינון אחרנין. ובגין כך אליהו אתעביד שליחא מלאכא לעילא. ואלין דמתדבקין יתיר למלכא.
ז אשכחנא בספרא דאדם קדמאה דכל רוחין קדישין דלעילא עבדין שליחותא וכלהו אתיין מאתר חד. ונשמתהון דצדיקייא מתרי דרגין דכלילן בחד - ובגין כך סלקין יתיר ודרגיהון יתיר, והכי הוא. וכל אינון דהוו טמירין תמן - נחתו וסליקו בחייהון, כגון חנוך דלא אשתכח ביה מיתה. והא אוקימנא מלה דא בחנוך ואליהו.
ח ותאנא מאה ועשרין וחמש אלף דרגין לנשמתהון דצדיקייא סליקו ברעותא עד לא אתברי עלמא, דקב"ה מזמנא להו בעלמא דין בכל דרא ודרא, וסלקין וטאסין עלמא ומתקשרי בצרורא דחיי. וזמין קב"ה לחדתא עלמא בהו. עלייהו כתיב כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו' (ישעיהו סו כב):
ט תענו את נפשותיכם (ויקרא טז כט) - נפשותיכם קאמר בגין דישראל משתכחין קמי מלכא קדישא זכאין, ויהא רעותא דלהון לגבי קב"ה ולאתדבקא ביה בגין דיתכפר להו חובייהו. ועל דא מאן דאכל ושתי בתשיעאה ומענגא נפשיה במיכלא ומשתיא - אשתכח בעשיראה ענויא דנפשא בתרין חולקין, ואשתכח כאילו אתענית תשיעאה ועשיראה. את נפשותיכם - לאכללא כלא - גופא ונפשא, ולאתכנעא בהאי יומא לאתכפרא על חוביהון.
י תאנא כי ביום הזה יכפר עליכם (ויקרא טז ל). ביום הזה - "היום הזה" מבעי ליה? אלא ביום הזה דייקא! דביה אתגלי עתיקא קדישא לכפרה על חוביהון דכלא.

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0