Chapter 44: Zohar III:70b
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א אמר ר' יצחק, זכאין אינון צדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי דהא כלהו קדישין! גופא דילהון קדישא, נפשא דילהון קדישא, רוחא דילהון קדישא! נשמתא דילהון - קדש קדשים! תלת דרגין אינון כגוונא דלעילא. דתניא א"ר יהודה כתיב תוצא הארץ נפש חיה (בראשית א כד) - דא היא נשמתא דאדם קדמאה. תא חזי ג' דרגין אינון ואתדבקו כחד - נפש רוח נשמה. ועלאה מנייהו - נשמה.
ב דא"ר יוסי בכלהו בני נשא אית 'נפש'. ואית נפש עלאה מנפש. זכה בר נש בהאי נפש - מריקין עליה עטרא חד דאקרי רוח. הדא הוא דכתיב עד יערה עלינו רוח ממרום (ישעיהו לב טו). כדין אתער בר נש באתערותא אחרא עלאה לאסתכלא בנימוסי מלכא קדישא. זכה בר נש ביה בההוא רוחא - מעטרין ליה בכתרא קדישא עלאה דכליל כלא דאקרי נשמה, דאתקרי נשמת אלוה (איוב ד ח).
ג ותאנא ברזא דרזין דספרא דקהלת דשלמה מלכא - האי קרא דכתיב ושבח אני את המתים שכבר מתו (קהלת ד ב) - כיון דכתיב ושבח אני את המתים - אמאי שכבר מתו? אלא שכבר מתו בהאי עלמא בפולחנא דמאריהון!
ד ותמן כתיב ג' מדורין עבד קב"ה לצדיקייא. חד לנפשאן דאינון צדיקייא דלא אסתלקו מהאי עלמא ושכיחין בהאי עלמא. וכד אצטריך עלמא רחמין ואינון חיין יתבין בצערא - אינון מצלו צלותא עלייהו, ואזלין ומודעין מלה לאינון דמיכין דחברון, ומתערין ועאלין לגן עדן דארעא, דתמן רוחיהון דצדיקייא מתלבשן בעטרין דנהורא. ואתייעטו בהו, וגזרין גזרה, וקב"ה עביד רעותא דלהון וחס על עלמא.
ה ואינון נפשן דצדיקייא משתכחין בהאי עלמא לאגנא על חייא והאי אקרי 'נפש'. ודא לא אסתלקא מהאי עלמא, ושכיחא בהאי עלמא לאסתכלא ולמנדע ולאגנא על דרא. והאי הוא דאמרו חברייא דמתי ידעי בצערא דעלמא. ועונשא דחייבין די בארעא - בהאי הוא, דכתיב ונכרתה הנפש ההיא מעמיה.
ו ומדורא תניינא הוא גן עדן די בארעא. ביה עבד קב"ה מדורין עלאין יקירין כגוונא דהאי עלמא וכגוונא דעלמא עלאה. והיכלין בתרין גוונין דלית להון חושבנא. ואילנין ועשבין וריחין דסלקין בכל יומא. ובהאי אתר שארי ההוא דאקרי 'רוח' דאינון צדיקייא. ומדורא דההוא רוחא ביה שארי. וכל רוח ורוח מתלבשא בלבוש יקירא כגוונא דהאי עלמא וכגוונא דההוא עלמא עלאה.
ז מדורא תליתאה - ההוא מדורא עלאה קדישא דאתקרי צרורא דחיי דתמן מתעדנא ההוא דרגא עלאה קדישא דאקרי 'נשמה'. והאי אתדבק לאתענגא בעדונא עלאה. עליה כתיב אז תתענג על ה' והרכתביך וגו' (ישעיהו נח יד).
ח ותאנא בשעתא דאצטריך עלמא רחמי ואינון צדיקייא זכאין - ההוא נפש דילהון דאשתכחא בעלמא לאגנא על עלמא - נפש סליק ואזיל ושאט בעלמא ומודע לרוח, ורוח סליק ואתעטר ומודע לנשמה, ונשמה לקב"ה. וכדין חס קב"ה על עלמא. כדין נחתא מעילא לתתא - נשמה אודע לרוח, ורוח אודע לנפשא.
ט ובכל שבתא ושבתא וריש ירחא - כלהו מתחברן ומתעטרן כחד! עד דאזדווגו למיתי לסגדא למלכא עלאה ולבתר תייבין לאתרייהו. הדא הוא דכתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר וגו' (ישעיהו סו כג).
י ובשעתא דאצטריך עלמא רחמי וחייא אזלי ומודעי להו לנפשייהו דצדיקייא ובכאן על קברייהו - אינון דאתחזו לאודעא להו. מאי טעמא? דשויין רעותא דילהון לאתדבקא נפשא בנפשא. כדין אתערין נפשייהו דצדיקייא ומתכנפי ואזלין ושאטין לדמיכי חברון ומודיעי להו צערא דעלמא, וכלהו עאלין בההוא פתחא דגן עדן ומודיעי לרוח. ואינון רוחין דמתעטרן בגן עדן - מלאכי עלאין אזלי בינייהו. וכלהו מודיעין לנשמה. ונשמה אודעת לקב"ה. וכולהו בעאן רחמי על חיין. וחס קב"ה על עלמא בגיניהון. ועל דא אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו וגו'.
יא אמר ר' חייא, תווהנא אי אית מאן דידע לאודעא להו למתיא בר אנן! א"ר אבא, צערא מודעא להו! אורייתא מודעא להו! דהא בשעתא דלית מאן דידע בהאי - אפקי אורייתא סמוך לקברי ואינון מתערי על אורייתא על מה אתגלייא לההוא אתר. כדין דומה אודע להון.
יב א"ר יוסי ואינון ידעי דהא עלמא בצערא וחייא לא אתחזון ולא ידעי לאודעא להו - ביה שעתא כלהו צוחין על אורייתא דאתקלנא ואתגלייא לההוא אתר. אי בני נשא תייבין ובכאן בלבא שלים ותייבין קמי קב"ה - כלהו מתכנשי ובעאן רחמי, ומודיעין לאינון דמיכי חברון, ועאלין ומודעין לרוח דבגן עדן כמה דאמרן.
יג ואי אינון לא תייבין בלבא שלים למבעי ולמבכי על צערא דעלמא - ווי להון - דכלהו מתכנפי לריקא! אמרי מאן גרם לאורייתא קדישא דאתגלייא על ידייהו בלא תשובה! וכלהו אתאן לאדכרא חובייהו. בגיני כך - לא יהכון תמן בלא תשובה ובלא תעניתא למבעי בעותא קמייהו! רבי אבא אמר בלא תלת תעניתא. ר' יוסי אמר אפילו חד, ובההוא יומא. ובלבד דעלמא יתיב בצערא טפי - כדין כלהו מזדווגי למבעי רחמין על עלמא.
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0