Chapter 9: Zohar III:182a
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א יאסף אהרן אל עמיו וגו' (במדבר כ כד). רבי חייא פתח ושבח אני את המתים שכבר מתו וגו' (קהלת ד ב) - האי קרא אתמר ואוקמוה. תא חזי כל עובדוי דקב"ה בדינא וקשוט, ולית מאן דאקשי לקבליה וימחי בידיה ויימר ליה "מה עבדת?". וכרעותיה עבד בכלא.
ב ושבח אני את המתים - וכי שלמה מלכא משבח למתייא יתיר מן חייא? והא לא אקרי 'חי' אלא מאן דאיהו בארח קשוט בהאי עלמא?! כמה דאת אמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי, והא אוקמוה חברייא. ורשע דלא אזיל בארח קשוט אקרי 'מת'. ואיהו משבח למתים מן החיים?!
ג אלא ודאי כל מלוי דשלמה מלכא בחכמתא אתאמרו והא אתמר. ושבח אני את המתים - אילו לא כתיב יתיר הוה אמינא הכי. אבל כיון דכתיב שכבר מתו - אשתכח מלה אחרא בחכמתא! שכבר מתו - זמנא אחרא אסתלקו מן עלמא ואתתקן בעפרא דממנא עליה. ומית בהאי עלמא בגין דיתתקן. בתר דאשתלים זמניה - מת. הא ודאי דא הוא שבחא משאר מתי עלמא! אי תימא אתדן זמנא אחרא בההוא עלמא - הא כתיב לא תקום פעמיים צרה, כל שכן דהא קביל עונשא זמנא ותרין. ודא ודאי אתריה אתתקן בשבחא יתיר מאינון חיי דעד לא קבילו עונשא.
ד ועל דא כתיב ושבח אני את המתים שכבר מתו דייקא. אלין אינון חיין ואקרו מתים. מאי טעמא אקרון מתים? בגין דהא טעמו טעמא דמותא, ואע"ג דקיימי בהאי עלמא - מתים אינון ומבין מתייא אהדרו. ועוד על עובדין קדמאין קיימין לאתקנא ואקרון 'מתים'. מן החיים אשר המה חיים [עדנה] - דעד לא טעמו טעמא דמותא ולא קבילו עונשייהו ולא ידעי אי זכאן בההוא עלמא ואי לאו.
ה תא חזי זכאין דזכאן לאתקשרא בצרורא דחיי - אינון זכאין למחמי ביקרא דמלכא עלאה קדישא! כמה דאת אמר לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו (תהלים כז ד). ואינון מדורהון יתיר ועלאה מכל אינון מלאכין קדישין וכל דרגין דלהון - דהא ההוא אתרא עלאה - לא זכאן עלאין ותתאין למחמי ליה. הדא הוא דכתיב עין לא ראתה אלהים זולתך וגו' (ישעיהו סד ג).
ו ואינון דלא זכאן לסלקא כל כך כאינון - דוכתא אית לון לתתא כפום אורחייהו. ואלין לא זכאן לההוא אתר ולמחמי, כמה דחמאן אינון דלעילא. ואלין קיימי בקיומא דעדן תתאה ולא יתיר. ואי תימא מאן עדן תתאה? אלא דא עדן דאקרי חכמה תתאה, ודא קיימא על גן דבארעא. ואשגחותא דהאי עדן עליה. ואלין קיימי בהאי גן, ואתהנון מעדן דא.
ז מאי בין עדן תתאה לעלאה? כיתרון האור מן החשך! עדן תתאה אקרי עדנא - נוקבא. עדן עלאה אקרי עדן - דכר. עליה כתיב עין לא ראתה אלהים זולתך. האי עדן תתאה אקרי 'גן' לעדן דלעילא, והאי גן אקרי עדן לגן דלתתא. ואלין דמשתכחי בגן תתאה אתהנון מהאי עדן דעלייהו בכל שבת ושבת ובכל ירחא וירחא. הדא הוא דכתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו (ישעיהו סו כג).
ח ועל אלין אמר שלמה מן החיים אשר המה חיים עדנה - דהא אלין בדרגא עלאה יתיר מנייהו. מאן אינון? אינון שכבר מתו וקבילו עונשא תרי זמני, ואלין אקרון כסף מזוקק דעאל לנורא זמנין ותרין ונפיק מניה זוהמא ואתברר ואתנקי. וטוב משניהם את אשר עדן לא היה (קהלת ד ג) - ההוא רוחא דקאים לעילא ואתעכב לנחתא לתתא. דהאי קאים בקיומיה ולית ליה לקבלא עונשא, ואית ליה מזונא מההוא מזונא עלאה דלעילא לעילא.
ט וטב מכלהו - מאן דלא אתפרש ולא אתגלייא וכל מלוי בסתימא אינון! דא הוא זכאה חסידא דנטר פקודי אורייתא וקיים לון ואשתדל באורייתא יממא ולילי! דא אתאחיד ואתהני בדרגא עלאה על כל שאר בני נשא וכלהו אתוקדן מחופה דהאי.
י תא חזי בשעתא דאמר קב"ה למשה יאסף אהרן אל עמיו (במדבר כ כד) - אתחלש חילא דיליה וידע דהא אתבר דרועא ימינא דיליה, ואזדעזעא כל גופיה. כיון דאמר קח את אהרן ואת אלעזר בנו - אמר ליה קב"ה "משה! הא דרועא אחרא אוזיפנא לך! והפשט את אהרן וגו' ואהרן יאסף - הא אלעזר יהא לגבך ימינא דא תחות אבוי!". ועם כל דא לא אשלים אתר בההוא זמנא כאבוי. דהא ענני יקר אסתלקו ולא אהדרו אלא בזכותא דמשה ולא בזכותא דאלעזר:
יא ויעש משה כאשר צוה וגו' (במדבר כ כז) - אמאי לעיני כל העדה? אלא בגין דאהרן הוה רחימא דעמא יתיר מכלא, ולא יימרון דאתגניז על ידא דמשה. ומשה משיך לאהרן במלין עד דסליקו לטורא, וכל ישראל הוו חמאן בשעתא דאפשיט משה לבושי דאהרן ואלביש לון לאלעזר. מאי מעמא
יב משה ולא אהרן? אלא משה אלבשינון לאהרן כד סליק לכהנא - הדא הוא דכתיב וילבש משה את אהרן את בגדיו (במדבר כ כח) וכתיב וילבש אותו את המעיל (ויקרא ח ז). השתא משה אעדי מניה מה דיהב ליה, וקב"ה אעדי מניה מה דיהב ליה. ותרווייהו אפשיטו ליה לאהרן מכלא. ומשה אעדי לבר וקב"ה לגו. ועד דאעדי משה - קב"ה לא אעדי! זכאה חולקא דמשה!
יג זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה בעי ביקריהון! אתקין קב"ה לאהרן ערסא ומנרתא דדהבא דנהרא. ומדידיה נטיל! מההוא מנרתא דהוה דליק בכל יומא תרי זמני. ואסתים פום מערתא ונחתו.
יד רבי יהודה אמר פום מערתא הוה פתיחא! דכל ישראל הוו חמאן לאהרן שכיב, ובוצינא דמנרתא דליק קמיה וערסיה נפיק ועייל, ועננא חד קאים עלה. וכדין ידעו ישראל דהא אהרן מית. וחמו דהא אסתלקו ענני כבוד. הדא הוא דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן וגו' (במדבר כ כט) והא אוקמוה. ועל דא בכו לאהרן כל בית ישראל - גוברין ונשין וטף, דהא רחימא מכלהו הוה.
טו רבי שמעון אמר, הני תלתא אחין עלאין קדישין - אמאי לא אתקרבו באתר חד? ושייפין אתבדרו חד הכא וחד הכא וחד באתר אחרא?! אלא אית דאמרי באתר דבעאן ישראל לאסתכנא ביה - מית כל חד וחד בגין לאגנא עלייהו ואשתזבון. אבל כל חד וחד מית כדקא חזי עלייהו! מרים בקדש - בין צפון לדרום. אהרן - לסטר ימינא. משה - כדקא חזי ליה. אחיד ההוא טורא לטורא דאהרן, וכניש לקבורתא דמרים לגבי ההוא טורא, אחיד לתרי סטרי. ועל דא אתקרי הר העברים - דתרי סטרי טורא דמעברי, ואחיד לסטרא דא ולסטרא דא.
טז זכאה חולקהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי! ואע"ג דאינון באתר אחרא בעלמא אחרא עלאה - זכותהון קיימא בעלמא דא לדרי דרין! ובשעתא דישראל תייבין בתיובתא קמי קב"ה וגזירה אתגזר עלייהו - כדין קארי קב"ה לצדיקייא דקיימי קמיה לעילא ואודע לון, ואינון מבטלי ההיא גזרה, וחייס קב"ה עלייהו דישראל. זכאין אינון צדיקייא דעלייהו כתיב ונחך ה' תמיד וגו' (ישעיהו נח יא):
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0