Ra'ya Mehemna · Zohar III:92a

Chapter 37: Ra'ya Mehemna · Zohar III:92a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א פקודא [ל"ג] בתר דא - למעבד חג שבועות דכתיב ועשית חג שבועות לה' אלהיך (דברים טז י). שבועות - על דעאלו ישראל לרזא דחמשין יומין דאינון שבעה שבועות. ובקרבנא דעמר אתבטל יצר הרע דערקת מאשת חיל. וכד תמן לא אתקריב - מתדבקין ישראל בקב"ה ואתבטל מעילא ומתתא.
ב ובגין כך אקרי בגוונא דא עצרת - דאית ביה ביטול יצר הרע. ועל דא לא כתיב ביה חטאת כשאר זמנין דכתיב בהו חטאת. וכדין כל נהורין אתכנשו לאשת חיל ובגין כך עצרת.
ג שבועות - ולא כתיב כמה אינון?! אלא בכל אתר דאתמר סתם - שמא גרים דאינון מן שבע, וכתיב שבעה שבועות תספר לך (דברים טז ט). אמאי כתיב שבועות בלחודוי? אלא הכי אצטריך 'שבועות' סתם לאכללא עילא ותתא, דהא בכל אתר דאלין מתערי - אלין אוף הכי מתערי עמהון. עד לא הוה שלֹמֹה לא הוו אתגליין. כיון דאתא שלֹמֹה עבד מנייהו פרט דכתיב שבעת ימים ושבעת ימים (מלכים א ח) - דא איהו פרט.
ד בזמנא אחרא בכלל 'שבועות' סתם. ולא אצטריך לבר נש אחרא למעבד מנהון פרט בר שלמה בגין דאינון שבעת יומין דלתתא לא נהירו בשלימו עד דאתא שלמה, וכדין קיימא סיהרא באשלמותא באינון שבעת יומין. והכא חג שבועות סתם, בגין דאתכללו תתאי בעלאי ולא אנהירו כיומא דשלמה.
ה פקודא [ל"ד] בתר דא - לקרבא שתי הלחם. הא אוקימנא שתי הלחם - תרתי שכינתי - עילא ותתא. ואתחברן כחדא. לגביהון תרין נהמי בשבת - מזונא דחד תרין; דעילא ותתא. ועל דא כתיב שני העמר לאחד (שמות טז כב). לאחד ודאי - לאתייחדא באתר חד. לההוא דאקרי אחד. ומאן איהו? הקול קול יעקב דאיהו ירית עילא ותתא; תרין נהמי כחדא. ובגין דשבועות איהו רזא דעילא ותתא וכלא איהו שבועות - אתקריבו תרין נהמי.
ו פקודא בתר דא להסדיר לחם ולבונה להקריב עומר דכתיב ועשיתם ביום הניפכם את העומר כבש תמים לעולה (ויקרא כג יב). וכן בשבועות להקריב שתי הלחם. והכי בכל יומין טבין להקריב קרבן דמוספין. אלא ודאי בכל יומא דמועדייא צריך לקרבא קרבנא דיליה, צריך לקרבא עליה תוספת דאית ליה. כגון תוספת כתובתא ומתנתא דאוסיף חתן לכלה. ושבת מלכתא דאיהי כלה - בשבתות ובכל יומין טבין צריכה תוספת דאינון מוספין דקרבנין, ומתנתא דאינון מתנות כהונה.
ז ובשבועות דאיהו מתן תורה דאתייהיבו תרין לוחין דאורייתא מסטרא דאילנא דחיי - צריך לקרבא לגבייהו שתי הלחם. דתרין לוחין אינון י"ו - צריך לקרבא לגבייהו שתי הלחם דאינון ה"ה, דאינון נהמא דאורייתא דאתמר ביה לכו לחמי בלחמי. ה"ה מן המוציא לחם מן הארץ.
ח והאי איהו מאכל אדם דאיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א. זאת התורה אדם (במדבר יט יד), אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (ויקרא א א). עומר דשעורין מאכל בעירן דאינון חיות הקדש דמנהון צריך לקרבא. הדא הוא דכתיב מן הבהמה - אלים מנגחים במתניתין באלין פשטין. מן הבקר - פרים מנגחים במתניתין בתוקפא יתיר. ומן הצאן - שאר עמא - קרבנא דלהון צלותין, ועלייהו אתמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל נד).
ט דמארי קבלה ומארי מדות אינון מסטר דאילנא דחייא. שאר עמא מסטרא דאילנא דטוב ורע, איסור והיתר. ובגין דא מן הבהמה מאכל דלהון עומר לחם שעורים, וימד שש שעורים וישת עליה (רות ג) - אורייתא דבעל פה דשית סדרי משנה. אבל אלין דאילנא דחייא דאינון אדם - אורייתא דלהון נהמא דקב"ה. הדא הוא דכתיב לכו לחמי בלחמי (משלי ט), והיינו שתי הלחם. חדו כלהו תנאין ואמוראין ואמרו: מאן קאים קמי סיני! בחדש השביעי באחד

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0