Zohar III:105a

Chapter 47: Zohar III:105a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א אמר ליה: ודאי הכי הוא והא שמענא מלה. אבל מאן דשארי בתעניתא בשבתא עביד גריעותא לשבת או לא? אי תימא דלא עביד גריעותא - הא סעודתי דמהימנותא בטיל מניה ועונשיה סגי! הא חדוותא דשבת בטיל מניה!?
ב אמר ליה: מלה דא שמענא, דדא הוא דאשגחן עליה מלעילא מכל בני עלמא. בגין דהאי יומא - חדוותא הוא לעילא ותתא, חדוותא דכל חדוון, חדוותא דכל מהימנותא ביה אשתכח. ואפילו רשעים דגיהנם נייחין בהאי יומא! והאי בר נש - לית ליה חדווה, ולית ליה נייחא. ושניא דא מכל עלאין ותתאין! כלהו שאלין עליה "מאי שניא דפלנייא הוא בצערא?".
ג ובשעתא דעתיקא קדישא אתגלי בהאי יומא ואשתכח האי בצערא - צלותיה סלקא וקיימא קמיה. כדין אתקרעו כל גזרי דינין דאתגזרו עליה. ואפילו אסתכמו בבי דינא דמלכא עליה לביש - כלא אתקרע! בגין דבשעתא דעתיקא אתגלייא - כל חירו וכל חידו אשתכח בגין דאתגליא בהלולא דמלכא.
ד ועל דא תנינן קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה. מאן שבעים שנה? אלא אע"ג דאסכימו עליה כל אינון שבעין כתרי מלכא דהוא אתחזי בהו - כלא אתקרע, בגין דעתיקא קדישא נטיל ליה לבר נש. והני מילי כד מתערי עליה בחלמא בליליא דשבתא.
ה למלכא דעביד הלולא לבריה וגזר חדווה על כלא. בהאי יומא דהלולא - כל עלמא הוו חדאן ובר נש חד הוה עציב תפיש בקולרא. אתא מלכא לחדוותא - חמא כל עמא חדאן כמה דאיהו גזר, זקף עינוי - חמא ההוא בר נש תפיש בקולרא עציב! אמר: ומה כל בני עלמא חדאן בהלולא דברי ודא תפיש בקולרא? מיד פקיד ונפקי ליה ושארו ליה מקולריה.
ו כך האי דשארי בתעניתא בשבתא! כל עלמא חדאן ואיהו עציב והאי אתפש בקולרא. בשעתא דעתיקא קדישא אתגלייא בהאי יומא ואשתכח האי בר נש תפיש בקולרא - אע"ג דאסכימו עליה כל אינון שבעין שנין דאמרן - כלא אתקרע ולא שארי עליה דינא. ביומא אחרא אית ביה רשו למקרע ליה בההוא יומא - כל שכן שבת!
ז דלית לך יום דלא אשתכח ביה חילא. ומאן דשארי בתעניתא דחלמא בההוא יומא - לא סליק ההוא יומא עד דקרע דיניה. אבל לאו דשבעים שנה כיומא דשבת. בגין כך בההוא יומא ממש, ולא ביומא אחרא. דלית רשו ליומא על יומא אחרא. כל יומא - מה דאירע ביומיה - עביד. דלא אירע ביומיה - לא עביד. ועל דא לא לבעי ליה לאינש לסלקא ליה מיומא דא ליומא אחרא. ובגין כך דבר יום ביומו (שמות טז ד) תנינן, ולא "דבר יום ליומא אחרא".
ח ותא חזי לאו למגנא מתערי עליה בחלמא בגין למתבע עליה רחמי. ווי לההוא בר נש דלא מתערי עליה ולאו אודעו ליה בחלמא, דהא אקרי רע ובגיני כך לא יגורך רע (תהלים ה ה) כתיב. וכתיב בל יפקד רע (משלי יט כג) - בל יפקד בגין דאיהו רע.
ט אמר רבי יוסי: כתיב ממצוא חפצך ודבר דבר (ישעיהו נח יג). כיון דכתיב ממצוא חפצך - מהו ודבר דבר? אלא עד דיגזר מלה כדקא יאות וימלל ליה. ודאי כך הוא ברירא דמלה! משמע דכתיב ודבר דבר! זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי! עלייהו כתיב ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע (ישעיהו סג ח):

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0