Chapter 48: Zohar III:105b
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי וגו' (ויקרא כד י). ויצא - רבי יהודה אמר נפק מכללא דחולקא דישראל; דנפק מכללא דכלא, נפק מכללא דמהימנותא. וינצו במחנה - מכאן אוליפנא כל מאן דאתי מזוהמא דזרעא - לסוף גלייא ליה קמי כלא. מאן גרים ליה? זוהמא דחולקא בישא דאית ביה! דלית ליה חולקא בכללא דישראל.
ב רבי חייא פתח כבוד אלהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר (משלי כה ב). כבוד אלהים הסתר דבר - דלית רשו לבר נש לגלאה מלין סתימין דלא אתמסרו לאתגלייא. מלין דחפא לון עתיק יומין כמה דאת אמר לאכול לשבעה ולמכסה עתיק (ישעיהו כג יח). לאכול לשבעה - עד ההוא אתר דאית ליה רשו ולא יתיר, ועם כל דא - ולמכסה עתיק - למכסה עתיק ודאי.
ג דבר אחר: לאכול לשבעה - אינון חברייא דידעין ארחין ושבילין למיהך בארח מהימנותא כדקא יאות, כגון דרא דרבי שמעון שארי בגויה. ולמכסה עתיק - מדרין אחרנין, דהא כלהון לא אתחזון לאכול ולשבעה ולאתגלייא מלין בגווייהו אלא למכסה עתיק, כמה דאת אמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך (קהלת ה ה).
ד ביומוי דר' שמעון הוה בר נש אמר לחבריה פתח פיך ויאירו דבריך. בתר דשכיב הוו אמרי אל תתן את פיך וגו'. ביומוי - לאכול לשבעה. בתר דשכיב - ולמכסה עתיק; דחברייא מגמגמי ולא קיימי במלין. דבר אחר, לאכול לשבעה - באינון מלין דאתגליין. ולמכסה עתיק - באינון מלי דאתחפיין:
ה ויקוב בן האשה הישראלית את השם (ויקרא כד יא) מהו ויקוב? רבי אבא אמר ויקוב ודאי! כמה דאת אמר ויקוב חור בדלתו (מלכים ב יב י) - נקיב מה דהוה סתים. ושם אמו שלומית בת דברי. עד כאן סתים שמא דאמיה - כיון דכתיב ויקוב - נקיב שמא דאימיה!
ו אמר רבי אבא אי לאו דבוצינא קדישא קיימא בעלמא לא ארשינא לגלאה, דהא לא אתיהיב מלה דא לגלאה אלא לחברייא דאינון בין מחצדי חקלא. תיפח רוחיהון דאינון דאתיין לגלאה לאינון דלא ידעי!
ז תא חזי כתיב וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי (ויקרא כד י) - האי קרא הא אוקימנא, אבל דא בר אינתו אחרא דאבוי בעלה דשלומית הוה. וכיון דאתא ההוא מצראה עלה בפלגות ליליא ותב לביתא וידע מלה - אתפרש מנה ולא אתא עלה. ונטל אינתו אחרא ואוליד להאי ואקרי איש הישראלי. ואחרא בן הישראלית. אי אינון אינצו הכא כחדא - מאי קא בעי הכא שמא קדישא ואמאי קלל שמא קדישא?
ח אלא איש הישראלי אמר מלה מאמיה מגו קטטה. מיד - ויקוב בן האשה הישראלית, כמה דאת אמר ויקוב חור בדלתו. רזא דמלה נטל ה' דשמא קדישא ולייט לאגנא על אמיה. ודא הוא נקיבא - דאיהו נקיב ופריש שמא קדישא. ולמחצדי חקלא אתמר. ורזא דמלה כן דרך אשה מנאפת וגו' (משלי ל כ). זכאה חולקהון דצדיקייא דידעין מלה ומכסיין לה! ועל דא אתמר רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל (משלי כה ט).
ט ה' בתראה הות נוקבא דינקא בתרין סטרין - בגין כך נטלא זיינין דמלכא ונקמת נקמתא דכתיב הוצא את המקלל (ויקרא כד יד). על דא כתיב איש אמו ואביו תיראו - דחילו דאמא אקדים לאבא. וזכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי:
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0