Chapter 49: Zohar III:106a
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א ואל בני ישראל תדבר לאמר איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו (ויקרא כד טו). רבי יהודה אמר: הא אוקמוה, אבל כי יקלל אלהיו כתיב סתם, ובגין דאמר אלהיו סתם - לכך ונשא חטאו; דהא לא ידעינן מאן הוא דחלא דיליה, אי אחד מן השרים או חד מן ככביא או חד מדברי עלמא.
ב א"ר יוסי אי צדיק גמור הוא לא יתער מלה. וכיון דאתער מלה דא - חיישינן מינות אזדריקת ביה ולא ימות על דא בגין דאיהו מלה סתים.
ג רבי יהודה אמר: דאין ליה לטב בהא. דאי אמר "אלהי" - יכיל למטען "אלהי" דהוה עד השתא דאתמשכנא אבתריה בלבאי והשתא אהדרנא לקבלא מהימנותא עלאה. אבל אי אמר ה' אלהים או ה' ונקיב ליה בשמא - האי לית ליה למטען בהאי בגין דדא הוא מהימנותא דכלא, וכל את ואת דשמא קדישא דא סלקא לשמא שלימא.
ד דבר אחר: ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל - ר' יצחק אמר ויקוב בן האשה אמאי? אלא כמה דאוקמוה, אבל האיש הישראלי - בעלה דשלומית הוה! רבי יהודה אמר, בריה דבעלה דשלומית מאנתו אחרא הוה! א"ר יצחק, נצו כחדא ואמר ליה מלה מאימיה, וכי אבוי הוה דאתקטל בשמא קדישא כמה דאוקמוה דכתיב הלהרגני אתה אומר, דהא בשמא קדישא קטיל ליה משה. ועל דא אושיט מלה לקבליה.
ה ודא הוא דכתיב ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל...ויביאו אותו אל משה (ויקרא כד יא) - אמאי לגבי דמשה? בגין דקטיל לאבוהי בשמא קדישא - בגין כך ויביאו אותו אל משה. כיון דחמא משה - מיד ויניחוהו במשמר (ויקרא כד יב). ואבא וברא נפלו בידא דמשה:
ו איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו (ויקרא כד יד). רבי יצחק פתח: שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי. לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר (תהלים פא ט). כיון דכתיב לא יהיה בך אל זר - מאי ולא תשתחוה לאל נכר? אלא לא יהיה בך אל זר - דלא ייעול בר נש ליצר הרע בגויה, דכל מאן דאתי לאתחברא ביה - 'אל זר' שריא בגויה. דהא כד אתחבר בר נש ביה - מיד אתי לאעברא על פתגמי אורייתא, אתי לאעברא על מהימנותא דשמא קדישא, ואתי לבתר למסגד לטעוון אחרן. ועל דא כתיב לא יהיה בך אל זר - כיון דלא יהיה בך אל זר - לא תיתי למסגד לטעוון אחרן ולמעבר על מהימנותא דשמא קדישא. הדא הוא דכתיב ולא תשתחוה לאל נכר. ומהימנותא בישא דבר נש דא הוא.
ז ועל דא כי יקלל אלהיו דיכיל למטען דהוא לייט לההוא 'אל זר' יצרא בישא דשרייא עליה לזמנין, ואנן לא ידעינן מלוי אי קשוט או לאו. ועל דא תשא חטאו. אבל ונוקב שם ה' מות יומת.
ח אמר רבי יהודה אי הכי אמאי ונשא חטאו? ונסלח חטאו מבעי ליה?! אמר ליה כגון דאמר "אלהי" כמה דאוקימנא סתם ולא פריש. רבי חייא אמר כי יקלל אלהיו סתם ולא פירש - והא ודאי ונשא חטאו. אבל ונוקב שם ה' מות יומת - דהא הכא תלייא מהימנותא דכלא, ולית ליה רשו למטען עליה כלל.
ט אמר רבי יוסי: הכי הוא ודאי! דהא שמא דא מהימנותא דעלאי ותתאי! ועל דא קיימין עלמין כלהו! באת חד זעירא תליין אלף אלפין ורבוא רבבן עלמין דכסופין! ועל דא תנינן אתוון אלין קשירין אלין באלין, וכמה אלף רבבן עלמין תליין בכל את ואת, ואסתליקו ואתקשרו במהימנותא, וסתים בהו מה דלא אתדבקו עלאין ותתאין. אורייתא בהו תלייא! עלמא דין ועלמא דאתי, הוא ושמיה חד. ועל דא כתיב אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני (תהלים לט ב), וכתיב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך (קהלת ה ה):
י רבי חזקיה פתח: לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה במשוך היובל (שמות יט יג). ומה טורא דסיני דאיהו טורא כשאר טורי עלמא - בגין דאתחזי עליה יקרא דמלכא קדישא - כתיב לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה. מאן דקריב למלכא - לא כל שכן?! ומה טורא דסיני דיכיל בר נש לאושיט ביה ידא ארח יקר בדחילו - כתיב לא תגע בו יד סתם, ואפילו בארח יקר. מאן דאושיט ידיה בארח קלנא לקביל מלכא - לא כל שכן?!
יא רבי ייסא פתח ואמר: אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא (שמות ג ה). ומה משה דמן יומא דאתיליד זיהרא קדישא עלאה לא אעדי מניה - כתיב ביה אל תקרב הלום. אמר ליה "משה עד כאן לא אנת כדאי לאשתמשא ביקרי - של נעליך". ומה משה כך דהוה קריב בדחילו בקדושה כתיב ביה הכי - מאן דקריב בארח קלנא לגבי מלכא - על אחת כמה וכמה!
יב רבי אבא אמר איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו. תא חזי כד הוו ישראל במצרים היו ידעי באינון רברבי עלמא דממנן על שאר עמין, וכל חד וחד הוה ליה דחלא בלחודוי מנייהו. כיון דאתקשרו בקשרא דמהימנותא וקריב לון קב"ה לפולחניה - אתפרשו מנייהו, וקריבו לגבי מהימנותא עלאה קדישא. ובגין כך כתיב איש איש כי יקלל אלהיו. ואע"ג דפולחנא נוכראה הוא - כיון דאנא פקודת לון ממנא לדברא עלמא - מאן דלייט ומבזי לון ונשא חטאו ודאי, דהא ברשותי קיימין ואזלי ומדברין בני עלמא. אבל ונוקב שם ה' מות יומת - לאו ונשא חטאו כמה לאלין, אלא מות יומת! מות בעלמא דין, יומת בעלמא דאתי! לאלין - ונשא חטאו בגין דמבזי עובדי ידי, מבזי לשמשי דאנא פקידית ואסיר הוא. אבל מיתה לא אתחייב בהו.
יג רבי שמעון הוה אזיל בארחא והוה עמיה רבי אלעזר ורבי אבא ורבי חייא ורבי יוסי ורבי יהודה. מטו לחד טיקלי דמיא. פוסקרא רבי יוסי בקטפוי לגו מייא. אמר "קוטרא דקוסטי דמיא ולואי ולא שכיח!". א"ל רבי שמעון "אסיר לך! שמשא דעלמא הוא ואסיר לאנהגא קלנא בשמשא דקב"ה. וכל שכן דאינון עובדי קשוט - בנימוסי דקסטירא עלאה שכיחי".
יד פתח ואמר: וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א לא). וירא אלהים את כל אשר עשה - סתם, אפילו נחשים ועקרבים ויתושים, ואפילו אינון דאתחזון מחבלי עלמא - בכלהו כתיב והנה טוב מאד - כלהו שמשי עלמא מדברי עלמא, ובני נשא לא ידעי.
טו עד דהוו אזלי חמו חד חויא מדבר קמייהו. אמר ר' שמעון "ודאי דא אזיל לארחשא לן ניסא!". רהט ההוא חויא קמייהו וקטר בחד אפעה בקיטרא דאורחא. נצן חד בחד ומיתו. כד מטון - חמו לון לתרוייהו שכיבין בארחא. אמר רבי שמעון "בריך רחמנא דרחיש לן ניסא! דהא כל מאן דאסתכל בהאי כד איהו בקיומיה או איהו יסתכל בבר נש - לא ישתזיב ודאי! כל שכן אי יקרב בהדיה!". קרא עליה לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך (תהלים צא י). ובכלא עביד קב"ה שליחותא דיליה, ולית לן לאנהגא קלנא בכל מה דאיהו עבד. ועל דא כתיב טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, וכתיב יודוך ה' כל מעשיך:
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0