Chapter 11: Zohar III:131a
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א קם רבי יצחק פתח ואמר: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל חַטֹּאותָם תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם (מיכה ז יח כ). תאנא: תליסר מכילין אתחזון הכא, וכלהו נפקין מתליסר מבועין דמשח רבות דתיקונידיקנא קדישא, עתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין. תאנא: תקונא דדיקנא טמיר וסתים. טמיר ולא טמיר. סתים ולא סתים. בתקונוי ידיע ולא ידיע.
ב תקונא קדמאה - הא תנינן דכל שערא ושערא וכל נימא ונימא לא מתדבקא לחברתה, ושארו נימין דדיקנא לאתתקנא מתקונא דשער רישא.
ג הכא אית לאסתכלא! אי כל נימין דשער רישא ונימין דדיקנא יקירא עלאה בחד נימא אתכללו - אמאי אלין אריכין ואלין לא אריכין? אמאי נימין דדיקנא לא אריכין כולי האי וקשיין, ואלין דרישא לא קשיין אלא שעיעין?
ד אלא כל נימין שקילין - דרישא ודיקנא. דרישא - אריכין על כתפין למיגד מרישא לרישא דזעיר אנפין מההוא משיכא דמוחא למוחא דיליה. ובגיני כך לא הוו קשיין. ועל דא אתחזן למהוי רכיכי.
ה תאנא: מאי דכתיב חכמות בחוץ תרנה (משלי א כ), ולבסוף כתיב ברחובות תתן קולה? האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה!? אלא חכמות בחוץ תרנה - כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אפין למוחא דזעיר אנפין באינון נימין, כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא. בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עלאה. וכד נגיד מהאי להאי כתיב תתן קולה - חד.
ו ובגין דנגיד ממוחא למוחא באינון נימין - אינון לא אשתכחו קשישין. מאי טעמא? משום דאי אשתכחו קשישין - לא נגיד חכמתא למוחא בהון. בגיני כך לית חכמתא נפקא מבר נש דאיהו קשיא ומארי דרוגזא דכתיב דברי חכמים בנחת נשמעים (קהלת ט יז). ומהכא אוליפנא מאן דשערוי דרישיה קשישן - לאו חכמתא מתישבא עמיה.
ז ועל דא אינון אריכי למיתי תועלתא לכלא. מאי לכלא? למיעל על חוטא דשדרה דמתשקיין מן מוחא. ובגין דא לא תלי שערא דרישא על שערא דדיקנא. דשערא דרישא תלי וסליק על אודנין לאחורוי, ולא תלי על דיקנא, משום דלא אצטריך לאתערבא אלין באלין, דכלהו מתפרשן בארחייהו.
ח תאנא: כלהו שערי - בין דרישא בין דדיקנא - כלהו חוורי כתלגא. ותאנא: אינהו דדיקנא קשישאי כלהו. מאי טעמא? משום דאינון תקיפא דתקיפין - לאחתא אינון תליסר מכילן מעתיק דעתיקין. והני מכילן מקמי אודנוי שריין. והני מכילן סתימן אינון, דלא יתערבון באחרנין.
ט ואי תימא דלית אחרנין כוותייהו לא! דתניא תליסר מכילן דרחמי מעתיקא קדישא: מי אל כמוך - חד. נושא עון - תרי. ועובר על פשע - תלת. לשארית נחלתו - ארבע. לא החזיק לעד אפו - חמש. כי חפץ חסד הוא - שית. ישוב ירחמנו - שבעה. יכבוש עונותינו - תמניא. ותשליך במצולות ים כל חטאתם - תשעה. תתן אמת ליעקב - עשרה. חסד לאברהם - חד סר. אשר נשבעת לאבותינו - תריסר. מימי קדם - תליסר. לקביל דא אל רחום וחנון וגו' ואינון לתתא.
י ואי תימא משה איך לא אמר אלין עלאין? אלא משה לא אצטריך אלא לאתר דדינא אשתכח, ובאתר דדינא אשתכח לא בעי הכי למימר. ומשה לא אמר אלא בעידנא דישראל חאבו ודינא הוה תלייא, ובגיני כך לא אמר משה אלא באתר דדינא אשתכח. אבל בהאי אתר - סדורא דשבחא דעתיק יומין מסדר נביאה!
יא ואינון תליסר תקונין דדיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין - תקיפין לתברא ולאכפייא כל גזרי דינין! מאן חמי דיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין דלא אכסיף מניה! ובגין כך כל שערוי קשישין ותקיפין בתקונוי.
יב ואי תימא אי הכי הא שערי דלתתא אינון אוכמי - אמאי לא הוו דא כדא? דתניא כתיב קווצותיו תלתלים שחורות כעורב (שיר ה יא), וכתיב ושער רישיה כעמר נקא (דניאל ז ט)!? לא קשיא! הא בדיקנא עלאה, הא בדיקנא תתאה! ועל דא כד אתייהיבת אורייתא לישראל - אתייהיבת באש שחורה על גבי אש לבנה. ועיקרא דמלה משום דהני שערי ממוחא אשתכחו לאתמשכא למוחא דלתתא. ואינון לעילא מן דיקנא. דיקנא בלחודוי הוא, וכל תקונוי בלחודיהון אשתכחו! דיקנא בלחודוי, ושערי בלחודייהו.
יג תקונא קדמאה - תקונא דשארי מרישא דשערי דרישא. ותאנא: כל תקוני דיקנא לא אשתכח אלא ממוחא דרישא. והכא לא פריש הכי דהא לא הוי אלא תקונא דא דנחית מן רישא דשערי דרישא. הכי אשתכח.
יד (חסר כאן) ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי ברישא מאלף עלמין דחתימין בעזקא דדכיא. עזקא דכליל כל עזקין.
טו אורכא דכל שערא דנחית מקמי אודנוי - לא הוי אריכא, ולא אתדבק דא בדא, ולא (ס"א דכלא) נחתין. אלין שערין - מכד נגדין אתמשכן (ס"א אלא מכד נחתין אלין שערין נגדין ואתמשכן) ותליין.
טז ושירותא דתקונא קדמאה - תלתין וחד קוצי שקילן אתמשכן עד רישא דפומא. ותלת מאה ותשעין נימין אשתכחן בכל קוצא וקוצא.
יז תלתין וחד קוצי שקילין דהוו בתקונא קדמאה תקיפין לאכפייא לתתא כחושבן א"ל. מהו אל? תקיף יכול. ובכל קוצא וקוצא מתפרשין תלתין וחד עלמין תקיפין שלטין לאתעיינא. ואתפשטו תלתין וחד בהאי סטר ותלתין וחד בהאי סטר. וכל עלמא ועלמא מניה מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא רבא. וכלא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא. וכלילן בהאי אל. ועם כל דא האי אל אתכפייא לרחמי דרחמי דעתיק יומין, ואתכלל ואתפשט ביה.
יח אמאי עד פומא? משום דכתיב דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ (דניאל ז י) - מאי דינא יתיב? יתיב לאתריה, דלא שלטא. הדא הוא דכתיב פלא יועץ אל גבור (ישעיה ט ה) - אל דהוא גבור, ואתבסם בדיוקנא קדישא דעתיק יומין. ורזא דכתיב מי אל כמוך - בעתיק יומין אתמר, בתקונא קדמאה דדיקנא קדישא עלאה.
יט עלמא קדמאה דנפיק מתקונא קדמאה - שליט ונחית וסליק לאלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין. ומניה מתאחדין בקסטא בעזקא רבא.
כ עלמא תניינא דנפיק מהאי תקונא - שליט ונפיק. ונחית וסליק לשבעה וחמשין אלף דרגין מארי דיבבא. ומתאחדן מניה לאכפייא בקודלא בחיורא.
כא עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא - שליט ונחית וסליק לשיתא ותשעין אלפין מארי דיללא. ומתאחדן מניה כבוסיטא לקוסיטרא. ומהאי תקונא מתכפיין כלהו ומתבסמן במרירא דדמעין דמתבסמין בימא רבא.
כב מאן חמי תקונא דא דדיקנא קדישא עלאה יקירא דלא אכסיף מניה! מאן חמי טמירותא דקוצין דשערי דתליין מהאי סבא יתיב בעיטרא דעטרין! עטרין דכל עטרין! עטרין דלא אתכללו בעטרין! עטרין דלא כשאר עטרין! עטרין - דעטרין דלתתא מתאחדן מנהון! ובגין כך הני תקונין - אינון תקונין דלתתא מנהון מתאחדין.
כג תקוני דאתתקן דאצטריך לאתברכא מאן דבעי ברכה. דכל תקונין דאתתקן - בקבלהון ברכאן משתכחין, ואתעביד מה דאתעביד. כלא כליל בהני תקונין! כלא זקפן לקבלי תקונין דמלכא תקיפא, עתיקא סתימא דכלא! וכלהו אתבסמן מתקונין אלין!
כד תאנא: אי עתיק דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין - לא אשתכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי! ותניא: עד כמה זהירין אלין תקוני דדיקנא? עד תליסר. וכל זמנא דתליסר אלין משתכחין - זהירין אלין דלתתא. וכלא בחושבנא דאלין תליסר. אשתכח דיקנא דמלכא עתיקא יקירא מכלא! כלא בחד איהו - טמירא ויקירא!
כה ובגין דאיהו יקירא וטמירא מכלא - לא אדכר ביה באתר דאורייתא ולא אתגלייא. ומה דיקנא אתגלייא? דיקנא דכהנא רבא עלאה! ומהאי דיקנא נחית לדיקנא דכהנא רבא דלתתא. דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן. ובגין כך תמניא תקונין לכהנא רבא כד משחא נחית על דקניה. הדא הוא דכתיב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן וגו' (תהלים קלג ב).
כו ומנא לן? דכתיב שבת אחים גם יחד (תהלים קלג א) - גם - לרבות כהן גדול דלתתא; דכל זמנא דכהנא רבא דלתתא משמש בכהונא רבא - כביכול כהן גדול דלעילא משמש בכהונא רבא.
כז דא תקונא חד דדיקנא דעתיקא סתימא דכלא. אמר ליה רבי שמעון: "יאות אנת ר' יצחק למחמי ביקירא דתקוני דדיקנא, וסבר אפי דעתיק יומין עתיקא דעתיקין! זכאה חולקך וזכאה חולקי עמכון בעלמא דאתי!"
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0